קמתי על צד שמאל,
ובחלון ספינת מלחמה שטה,
להבעיר את שטח האויב
אבל זה לא שטח אויב,
זה שטח שלי
מורדם וחשוף לכל שיגיונות הרוח,
שם בעמק הבוכה אל הים
אז היא אמרה לי,
שהחיוך שלי קר וציני,
ובכלל אני לא מלא להט,
כמו ג'וקר אמתי
וכשראיתי את הגמדים חופרים בחצרי,
לא עשיתי כלום, אפילו לא מחיתי,
והם העלו זהב מבטן האדמה שלי,
ואני שתקתי, לא רעמתי,
והם אמרו - זה לא ג'וקר זה,
זה סמרטוט
אם יש לו כוח לוותר על זהב
ובבוקר כשקמתי לרחוץ פנים,
המים היו מזוהמים,
ונטף מתוכם ריח שתן
אמרתי אז מה, הרי הם זורמים מהברז,
ולא הרמתי טלפון של זעם לאף-אחד,
ואפילו שתיתי והתקלחתי בלי בעיות
"אתם רואים? זה אילוף!" אמר ראש הממסד בסיפוק,
ואני חליתי והייתי צריך תרופות,
אבל לא קישרתי בין לבין
כי אנחנו ככה, ג'וקרים מסודרים בראש,
עם כובע בוקרים על הראש וגבעול עלים בין השפתיים
אתה מבין שהזן נכחד וככה גם אנחנו
מה גורם לבטן שלנו לרקוד?
עייפות כזאת, אנחנו אומרים, היא נורמלית,
בעולם לא נורמלי
עייפות כזאת היא בלמים לטבע האמתי
עייפות כזאת מתוכננת היטב על-ידי הגורמים הרלוונטיים
יש לזה שם וכיתוב
וכשהיא מנצנצת באורות של זהב,
יש לה שם ויש לה כתובת, אבל לא מכאן
היא בכלל גרה בעולמות עלומים,
רחוקים וקסומים,
בה האהבה מנצחת,
ולחיים יש חוקים. |