בואי בואי בואי אליי,
ננפח בלונים, נלעס מסטיקים
אני לא יכול לראות את מי שאני לא יכול לראות

יש לי ים של אהבה,
אם לא תתנהגי כאילו את בסרט
יש לי הכול לתת,
אם לא תעשי חשבונות

אנחנו כל-כך קרובים,
כמו שני דגים בחבית
וכל-כך רחוקים,
כמו שמש ולבנה

כי האכזבות שברו אותי,
אני כבר לא מאמין
אין לי מילים לדבר,
כי הכול מפורש אחרת ממה שהתכוונתי
שוכחים שאני בן-אדם רק,
לפעמים את אבודה
לפעמים את בוכה,
לפעמים את מתגעגעת
גם אני לפעמים בודד

היא מנתחת כל מילה שנזרקת ללא מחשבה

אם אנחנו בני-אדם,
גם את, גם אני,
אם שנינו רוצים אותו הדבר
אם זו דרך להתקשר בינינו בלי לנסות להשיג דבר,
רק תחושת חיבור,
שאנחנו לא לבד,
שמישהו מקשיב לנו, מבין אותנו,
יודע על מה אנחנו מדברים
ויודע להציע את המינימום, שזה חיבוק

וגם אם נשתוק, זה יהיה בסדר,
כשהנוכחות הפיזית הקרובה מספיקה
ספינת אוויר גדולה וכבדה ולבנה תחלוף מעל החלון,
והירח לא יסמל בדידות
שתקת כל-כך הרבה זמן,
דיברת הרבה - אבל לא מהלב
ואני נשארתי עם אישה בזרועותיי שאינני יודע מי היא,
אז איך היא מצפה שאהיה שלה

לא ראיתי נשים,
ראיתי שחקניות מסרט מדברות אליי
ראיתי דמויות נשים מ-ספרים,
שמעתי משפטים שהם ציטוטים של אחרים,
ורעיונות שנגנבו מאחרים ונאמרים...

בואי בואי, אני כבר לא מאמין,
בואי, אין לי מה להגיד,
אין לך משהו שישנה את דעתי,
אין לי אמונה...