בַּת שִׁשִּׁים
פּוֹקַחַת עַיִן לְמֶּחֱצָה,
בִּשְׁבִיל לִבְדֹּוק -
הַכֹּל תָּקִין, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.
גָּדְלוּ הַיְּלָדִים,
כְּלוֹמַר, כְּאִלּוּ,
בִּשְׁבִילֵךְ הֲלֹא
תָּמִיד הֵם יְלָדִים,
וְיֵשׁ כְּבָר נְכָדִים
מְשוֹש לִבֵּךְ
וְאוֹר עֵינַיִךְ,
תַּלְמִידִים, חֲצִי מִשְׁרָה
(לַכִּיס וְלַנְּשָׁמָה),
וּבַעַל גַּם, שֶׁלֹּא נֵדַע...

אֲבָל עַכְשָׁיו יַקִּירָתִי
תָּנוּמִי נוּמִי בְּשַׁלְווָה,
אַחַר תָּקוּמִי
נִינּוֹחָה, רַעֲנַנָּה,
כִּי סְפֶּיישֵל יוֹמוֹלֶדֶת
לָךְ הַיּוֹם,
יָחִיד וּמְיֻחָד,
וּכְבָר מָחָר (וְטוֹב שֶׁכָּךְ)
הַחֲגִיגָה נִגְמֶרֶת,
וְתוּכְלִי לָשׁוּב
אֶל הַמִּשְׁמֶרֶת,
מִינִימוּם לְעוֹד...
שִׁשִּׁים שָׁנָה.


לזוגתי שתחיה, אוקטובר 2011