משה ישראל / 39 כוח סוס |
תניע או לא תניע ? סיבוב של מתג ההצתה והחרחורים הראשונים נשמעים למרחקים . האם זה חולה האסטמה המשתנק מאחור , או דווקא זו המכונית שזה עתה נקנתה מנסה להשמיע סימני חיים ? " פתח את הצ'וק , חצי צ'וק זה יעזור לה להתעורר " נשמע קול המנסה לעזור . כן זה בדיוק כמו המשאפים הכחולים המרחיבים את הסמפונות , אני חושב לעצמי . קולות החרחור ממשיכים לבקוע במלוא עוזם , ואבי ממשיך לנסות ולהפיח חיים במכונית הסרבנית . " עבד עליי המוכר עם הגרוטאה הזו , הוא בטוח סוחר רכבים " , מקטר אבי בחמת זעם . ובדיוק בשיא הייאוש , כשנראה שהמכונה הלבנה והמרובעת נופחת את נשמתה , נשמע צליל מתכתי מענג של מנוע חי ונושם האומר : אני חי וקיים . כל מצהלות ואושר מפלחים את חלל הקופסא המרובעת . " אמרתי לכם : זה אחלה אוטו משהו משהו " , נשמע קולו של דודי , ושאר דיירי המכונית מסכימים בהתלהבות : אכן , אחלה אוטו . 1974 זו השנה . ימים קשים של אחרי מלחמה קשה : שאלות , תהיות וחשבון נפש . אבי החליט לפנק ולהתפנק במכונית מפוארת שתוציא את עיני השכנים מחוריהן . אחרי משא ומתן קשוח עם מוכר חמדן שלא היה מוכן כ"כ להתפשר על המחיר , התייצבה מתחת לביתנו קופסא לבנה מרובעת להפליא ,עם שתי דלתות - המכונית נקראה "סוסיתא" . הגברת הלבנה הורכבה פה בארץ בנצרת עלית -ממש גאווה ישראלית . על הגאווה הזו העיבו לא מעט דברים . מבלי להלאות בפרטים טכניים , המכונית הייתה עשויה מפיברגלס , דבר שגרם לה להיות כבדה להחריד , ומכאן משקלה הרב ושומניה המבצבצים , גרמו לה למחלות בריאות בשפע . אגדה אורבנית נפוצה , שספינת המדבר הגמל וכן החיה האצילית המכונה סוס , נמשכים בתשוקה לפיברגלס ממנו עשויה המכונית , וממש מעדיפים לנעוץ בה את שינהם המפותחות. אבי אמר שבסביבתנו אין גמלים , ובקשר לחיה השנייה הסוס , תמיד נזעק להגן בחוף נפש על המכונית , כל זמן שהחלבן , מוכר הקרח ומוכר הנפט התקרבו לסביבה המסוכנת . הקופסא הלבנה סיפקה חוויות רבות חלקן מפתיעות וחלקן בלתי צפויות . ממש עם הצטרפותה של הסוסיתא למעגל המשפחתי , אמי ז"ל הודיעה לכל חברותיה על הפלא החדש הממתין מתחת לביתנו . השמועה פרסה כנפיים במהירות ומכל רחבי השכונה הצטרפו לצפות בגברת הלבנה . יאללה יוצאים לסיבוב אמרה אמי , ולא פחות מ 8 נשים נדחקו פנימה . במאמץ בלתי נדלה , בנחישות וביזע רב , הצליח אבי להניע את המכונית ואף לבצע סיבוב ניצחון ברחבי היישוב . אף לא אחת התלוננה על הצפיפות , על החום , על הזיעה הרבה שניגרה כמים ונקוותה לשלולית ברכב, שהפך למעין חמאם טורקי מהמאה ה 19 . טיול סוחף ומסעיר לא פחות התרחש באחד מימות הקיץ . מוצ"ש . מטרת הטיול : פינוק בגלידה אמריקאית משפחתית בגלידרייה מפורסמת ברחוב אלנבי בתל אביב הצעירה והנחשקת . משפחתנו הצעירה שמנתה את אבי , אמי , אחי הצעיר ואת עבדכם הנאמן , החליטה לקרוע את העיר . אבי , כנהג מנוסה נהג ברחוב אלנבי האסור לכניסת רכבים פרטיים , אך מי יעצור אותו כשהיעד הוא גלידה המגיעה מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות . המסע המענג ברחוב אלנבי הסתיים מוקדם מן הרגיל . חבטה עזה נשמעה פתאום , רעשי פיצוח כמו של קליפות אגוזים , מעיכה וריסוק של תפוחי אדמה המשנים צורתם לפירה עסיסי שאוטוטו יעלה על דל שפתותינו . ואז שקט . שקט של לפני הסערה כך בדיוק זה היה . מצב של הלם בו הנשימה נעתקת , הגוף קופא והאיברים ממאנים לזוז , כי המוח החליט לכמה שניות לעקל את המצב , לעשות חושבים ולבצע ניתוק וחישוב מסלול מחדש ( וזה עוד לפני עידן הוויז ) . " כולם בסדר ? יעקב , משה " מפלחת קריאה היסטרית של אמי . אני נזכר במשחק הילדים : " מי זה קורא בשמי " ועונה בקול ענות חלושה : " כן " . אבי יוצא מהמכונית בחמת זעם , כדי לנגח את הנהג החצוף לפנינו שהעז ללחוץ על דוושת הבלם בפתאומיות בלתי מוסברת , מבלי להודיע בחוצות העיר או לתת רמז קל על כוונותיו הזדוניות . מסתבר שמכוניתנו התייחדה עם מכונית סובארו שכורה , בה נסעו 3 תיירים . גבר ושתי נשים טובות מראה הגיחו בפחד ממה שנותר מהמכונית היפנית . הם התחילו למלמל לעברו של אבי קטעי הברות ומשפטים קצרים , בלתי מובנים בעליל . תנועות ידיים נמרצות וקטעי פנטומימה מדליקים משני הכיוונים ניסו לגשר על פערי התקשורת התהומיים בין החבורות . מכאן שאב חנוך רוזן ,ללא ספק ,השראה לבחירת מקצוע לחיים . בבליל התנועות המוזרות ולאחר תרגום סימולטני , הסתבר שהרכב החדש הושכר היום לשלושת התיירים ,שרצו ליהנות מיופייה של ארץ הקודש המובטחת . כששכחה הסערה ולא היו נפגעים בנפש חס וחלילה , נזעקו המחנות לאמוד את תוצאות הקרב בין שתי המכוניות . שלא כמו המשפט הידוע : " במלחמה אין מנצח או מנוצח " , כאן הייתה הכרעה מוחלטת סופית ומפתיעה . מצד אחד מכונית יפנית חדשה בת יומה עמדה מבוישת , נכנעת המבכה על מר גורלה . חלקה האחורי והפנימי התכנסו לגוש אחד צפוף ,כמו חתיכת פח הנמצאת בצד ומחכה לידיים אמיצות שיאספו אותה למחזור ולהתכה . עיסת פח בצורה אחידה של כדור מעוך המחכה לבעיטה של כדורגלן כשרוני שיגאל אותה מייסוריה . מן העבר השני , המכונית הישראלית עומדת בגאון , חזקה , גבוהה , חצופה ,שלמה ,מתריסה כנגד כל מקטרגייה , ומצהירה : " פיברגלס , גמל ,סוס - נא לא לספר בדיחות על חשבוני איתי לא מתעסקים " . אין כמו שבת לטיול משובב נפש לגוף ולנשמה . רצועת החוף הצרה בארצנו מזמינה תמיד את הישראלים לבוא לטבול ולשכשך במים הכחולים והמגרים , אף שלא תמיד הם נקיים . חוף הים של בת- ים היה היעד של משפחתנו בשבת קיצית ונעימה . אמי כרגיל דאגה למלא צידנית מלאה בכל טוב , שמא נגווע ברעב בטיול של שעות ספורות . כמות האוכל והשתייה יכלו לפרנס מספר משפחות בטיול של מספר ימים לחו"ל , אך לאימא זה לא נראה מוגזם : אסור לילדים להיות רעבים , בים נפתח התיאבון . בתחילת שנות השבעים בעיות החנייה הייתה מינוריות , מהסיבה הפשוטה שלא הסתובבו מכוניות רבות בכבישי ארצנו . הארץ לא הייתה משופעת בכבישים , אלא בערוגות חול , שנראו כמו מסלולי אינדי במרוצי מדבר ברחבי העולם . למלכודת הזו בדיוק נקלעה מכוניתנו הגאה . אבי החנה את הרכב בשביל עפר עם כמות חול טובענית שיכלה לכסות משאית גדולה . 6 השעות בים היו נפלאות ,מהנות ,כאשר השמש הקופחת מכה בנו בעוזה הרב , וצולה אותנו יפה יפה כמו על עמוד שווארמה המחכה לשניים רעבות שינעצו בו . ניסיון לצאת משביל העפר בו חנתה המכונית לא צלח . עם כל לחיצה על דוושת ההאצה , הרכב התחפר יותר ויותר בחול התובעני . לאחר מספר דקות של התחפרות נראה הרכב כטנק שנפגע בשדה הקרב , כאשר הקרביים שלו שקועים היטב היטב בחול הטובעני . מסביבנו התכנסו מיד ישראלים נהדרים , שאלופים לתת עצות טובות , לנהל , לצעוק ולעודד . " תן חצי גז , שבור ימינה ,שים אבנים מתחת , למה אין קרטונים מתחת לגלגל " , והעצה הכי טובה : "איך נכנסת לשם , מה איבדת שם ? " . לכל דבר רע יש גם סוף טוב . כאשר נראה כי כלו כל הקיצים ,ונגזר על הסוסיתא לשקוע לעולמים בחולות , נחלץ לעזרתה ג'יפ צעיר וחתיך , שהחליט : את לא נשארת כאן . הג'יפ הנמרץ והצעיר גייס את כל כוחו הרב תוך כריכת חבל מקשר בינו לבין חברתו הישראלית , והחל לנוע בבטחה בראש מורם תוך קריאות עידוד של הצופים מהצד . הריקוד האלגנטי ביניהם נמשך דקות רבות ובסופו של דבר הגברת הישראלית חולצה בגאווה תוך הכרת תודה למחלצה הצעיר . אסיים עם סיפור אחרון על מעלליה של צ'יטי צ'יטי באנג באנג הישראלית . חולשתי לתחבורה ציבורית , לנסיעות אפילו קצרות באוטובוס סגור הייתה ידועה למרחקים . לימונים טריים שנקטפו מפרדסים רעננים לא שיפרו את מצבי .הבחילות , ההרגשה הרעה ולעיתים אף פליטת נוזלים על נוסעי האוטובוס העידו שהילד מפונק וצריך לנוע בדרכים כמו מלך: או על סוס או על סוסיתא . אבי העדיף את האפשרות השנייה , כנראה חנייה לסוס לא יכול למצוא , מה עוד שהסוסיתא הסתפקה בבנזין טרי ושמן , ללא צורך בליטופים מיותרים . אני ואבי היינו בדרכנו לבדיקה במרפאה בעיר ללא הפסקה המכונה תל אביב . פקק תנועה ארוך אין סופי נגלה לעיננו ,ואבי הציץ בחוסר מנוחה במחוגי השעון הנעים קדימה בקצב מטורף ,הרבה יותר מהרגיל ( ככה זה כשמאחרים ) . השוליים הימניים התחילו לקרוץ , "אנו פנויים בואו לנסות אותנו " , ואבי הממושמע נענה מיד לאתגר . הכל נעשה וורוד לפתע . המכוניות שהקדימו אותנו החלו להשתרך אחרינו במהירות ובבושת פנים . איזה יופי הנתיב הימני הזה ,אפילו שזה שוליים כדאי לנצלו בכל הזדמנות . המחשבות הנעימות האלו התחלפו לאחר מספר דקות כאשר ניידת משטרה קראה לסוסיתא לעצור בצד . הגברת הישראלית עשתה עצמה כחירשת והמשיכה להתקדם עוד מספר מטרים . שומר ישראל לא ויתר והחל לצרוח על הגברת המרדנית . כל ניסיונות השכנוע של אבי על התור הרפואי הממשמש , שזה מצב חירום והבטחה שהמקרה לא יישנה לא הועילו . שומר ישראל רשם דו"ח עסיסי שפרנס את משטרת ישראל , והותיר את אבי עם ארנק רזה כמו תושב קמבודי שלא הפעיל את קיבתו שבוע . |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|