תניע או לא תניע ?
סיבוב של מתג ההצתה והחרחורים הראשונים נשמעים למרחקים .
האם זה חולה האסטמה המשתנק מאחור , או דווקא זו המכונית שזה
עתה נקנתה מנסה להשמיע סימני חיים ?
" פתח את הצ'וק , חצי צ'וק זה יעזור לה להתעורר "  נשמע קול
המנסה לעזור .
כן זה בדיוק כמו המשאפים הכחולים המרחיבים את הסמפונות , אני
חושב לעצמי .
קולות החרחור ממשיכים  לבקוע במלוא עוזם , ואבי ממשיך לנסות
ולהפיח חיים במכונית הסרבנית .
" עבד עליי המוכר עם הגרוטאה הזו , הוא בטוח סוחר רכבים  " ,
מקטר אבי בחמת זעם .
ובדיוק בשיא הייאוש , כשנראה שהמכונה הלבנה והמרובעת נופחת את
נשמתה ,
נשמע צליל מתכתי מענג של מנוע חי ונושם האומר : אני חי וקיים
.
כל מצהלות ואושר מפלחים את חלל הקופסא המרובעת .
" אמרתי לכם : זה אחלה אוטו משהו משהו " , נשמע קולו של דודי ,

ושאר דיירי המכונית מסכימים בהתלהבות : אכן , אחלה אוטו .

1974 זו השנה . ימים קשים של אחרי מלחמה קשה : שאלות , תהיות
וחשבון נפש .
אבי החליט לפנק ולהתפנק במכונית מפוארת שתוציא את עיני השכנים
מחוריהן .
אחרי משא ומתן קשוח עם מוכר חמדן שלא היה מוכן כ"כ להתפשר על
המחיר ,
התייצבה מתחת לביתנו קופסא לבנה מרובעת להפליא ,עם שתי דלתות
-
המכונית נקראה "סוסיתא" .
הגברת הלבנה הורכבה פה בארץ בנצרת עלית -ממש גאווה ישראלית .
על הגאווה הזו העיבו לא מעט דברים .
מבלי להלאות בפרטים טכניים , המכונית הייתה עשויה מפיברגלס ,
דבר שגרם לה להיות כבדה
להחריד , ומכאן משקלה הרב ושומניה המבצבצים , גרמו לה למחלות
בריאות בשפע .
אגדה אורבנית נפוצה , שספינת המדבר הגמל וכן החיה האצילית
המכונה סוס ,
נמשכים בתשוקה לפיברגלס ממנו עשויה המכונית , וממש מעדיפים
לנעוץ בה את שינהם
המפותחות.
אבי אמר שבסביבתנו אין גמלים , ובקשר לחיה השנייה הסוס , תמיד
נזעק  להגן בחוף נפש על
המכונית ,
כל זמן שהחלבן , מוכר הקרח ומוכר הנפט התקרבו לסביבה המסוכנת
.

הקופסא הלבנה סיפקה חוויות רבות חלקן מפתיעות וחלקן בלתי
צפויות .
ממש עם הצטרפותה של הסוסיתא למעגל המשפחתי , אמי ז"ל הודיעה
לכל חברותיה על הפלא
החדש הממתין מתחת לביתנו .
השמועה פרסה כנפיים במהירות ומכל רחבי השכונה הצטרפו לצפות
בגברת הלבנה .
יאללה יוצאים לסיבוב אמרה אמי , ולא פחות מ 8 נשים נדחקו פנימה
.
במאמץ בלתי נדלה , בנחישות וביזע רב , הצליח אבי להניע את
המכונית ואף לבצע סיבוב ניצחון
ברחבי היישוב  . אף לא אחת התלוננה על הצפיפות , על החום , על
הזיעה הרבה שניגרה כמים
ונקוותה לשלולית ברכב, שהפך למעין חמאם טורקי מהמאה ה 19 .
טיול סוחף ומסעיר לא פחות התרחש באחד מימות הקיץ .
מוצ"ש . מטרת הטיול  : פינוק בגלידה אמריקאית משפחתית
בגלידרייה מפורסמת ברחוב אלנבי בתל אביב הצעירה והנחשקת .
משפחתנו הצעירה שמנתה את אבי , אמי  , אחי הצעיר ואת עבדכם
הנאמן , החליטה לקרוע את העיר .
אבי , כנהג מנוסה נהג ברחוב אלנבי האסור לכניסת רכבים פרטיים
, אך מי יעצור אותו כשהיעד הוא גלידה המגיעה מארץ האפשרויות
הבלתי מוגבלות .
המסע המענג ברחוב אלנבי הסתיים מוקדם מן הרגיל .
חבטה עזה נשמעה פתאום , רעשי פיצוח כמו של קליפות אגוזים ,
מעיכה וריסוק של תפוחי אדמה
המשנים צורתם לפירה עסיסי שאוטוטו יעלה על דל שפתותינו .
ואז שקט . שקט של לפני הסערה כך בדיוק זה היה .
מצב של הלם בו הנשימה נעתקת , הגוף קופא והאיברים ממאנים לזוז
,
כי המוח החליט לכמה שניות לעקל את המצב , לעשות חושבים ולבצע
ניתוק וחישוב מסלול מחדש (
וזה עוד לפני עידן הוויז ) .
" כולם בסדר  ? יעקב , משה " מפלחת קריאה היסטרית של אמי .
אני נזכר במשחק הילדים : " מי זה קורא בשמי " ועונה בקול ענות
חלושה : " כן " .
אבי יוצא מהמכונית בחמת זעם  , כדי לנגח את הנהג החצוף לפנינו
שהעז ללחוץ על דוושת הבלם
בפתאומיות בלתי מוסברת , מבלי להודיע בחוצות העיר או לתת רמז
קל על כוונותיו הזדוניות .
מסתבר שמכוניתנו התייחדה עם מכונית סובארו שכורה  , בה נסעו 3
תיירים .
גבר ושתי נשים טובות מראה הגיחו בפחד ממה שנותר מהמכונית
היפנית .
הם התחילו למלמל לעברו של אבי קטעי הברות ומשפטים קצרים , בלתי
מובנים בעליל .
תנועות ידיים נמרצות וקטעי פנטומימה  מדליקים משני הכיוונים
ניסו לגשר על פערי התקשורת
התהומיים בין החבורות . מכאן שאב חנוך רוזן ,ללא ספק ,השראה
לבחירת מקצוע לחיים .
בבליל התנועות המוזרות ולאחר תרגום סימולטני , הסתבר שהרכב
החדש הושכר היום לשלושת
התיירים ,שרצו ליהנות מיופייה של ארץ הקודש המובטחת .
כששכחה הסערה ולא היו נפגעים בנפש חס וחלילה , נזעקו המחנות
לאמוד את תוצאות הקרב בין
שתי המכוניות . שלא כמו המשפט הידוע : " במלחמה אין מנצח או
מנוצח " , כאן הייתה הכרעה
מוחלטת סופית ומפתיעה .
מצד אחד מכונית יפנית חדשה בת יומה עמדה מבוישת , נכנעת המבכה
על מר גורלה .
חלקה האחורי והפנימי התכנסו לגוש אחד צפוף ,כמו חתיכת פח
הנמצאת בצד ומחכה לידיים אמיצות
שיאספו אותה למחזור ולהתכה . עיסת פח בצורה אחידה של כדור מעוך
המחכה לבעיטה של
כדורגלן כשרוני שיגאל אותה מייסוריה .
מן העבר השני , המכונית הישראלית עומדת בגאון , חזקה , גבוהה ,
חצופה ,שלמה ,מתריסה כנגד
כל מקטרגייה , ומצהירה : " פיברגלס , גמל ,סוס - נא לא לספר
בדיחות על חשבוני איתי לא
מתעסקים " .

אין כמו שבת לטיול משובב נפש לגוף ולנשמה .
רצועת החוף הצרה בארצנו מזמינה תמיד את הישראלים לבוא לטבול
ולשכשך במים הכחולים
והמגרים , אף שלא תמיד הם נקיים .
חוף הים של בת- ים היה היעד של משפחתנו בשבת קיצית ונעימה .
אמי כרגיל דאגה למלא צידנית מלאה בכל טוב , שמא נגווע ברעב
בטיול של שעות ספורות .
כמות האוכל והשתייה יכלו לפרנס מספר משפחות בטיול של מספר ימים
לחו"ל , אך לאימא זה לא
נראה מוגזם : אסור לילדים להיות רעבים , בים נפתח התיאבון .
בתחילת שנות השבעים בעיות החנייה הייתה מינוריות , מהסיבה
הפשוטה שלא הסתובבו מכוניות
רבות בכבישי ארצנו . הארץ לא הייתה משופעת בכבישים , אלא
בערוגות חול , שנראו כמו מסלולי
אינדי במרוצי מדבר ברחבי העולם .
למלכודת הזו בדיוק נקלעה מכוניתנו הגאה .
אבי החנה את הרכב בשביל עפר עם כמות חול טובענית שיכלה לכסות
משאית גדולה . 6 השעות
בים היו נפלאות ,מהנות ,כאשר השמש הקופחת מכה בנו בעוזה הרב ,
וצולה אותנו יפה יפה כמו על
עמוד שווארמה המחכה לשניים רעבות שינעצו בו .
ניסיון לצאת משביל העפר בו חנתה המכונית לא צלח . עם כל לחיצה
על דוושת ההאצה , הרכב
התחפר יותר ויותר בחול התובעני .
לאחר מספר דקות של התחפרות נראה הרכב כטנק שנפגע בשדה הקרב ,
כאשר הקרביים שלו
שקועים היטב היטב בחול הטובעני . מסביבנו התכנסו מיד ישראלים
נהדרים , שאלופים לתת עצות
טובות , לנהל , לצעוק  ולעודד . " תן חצי גז , שבור ימינה ,שים
אבנים מתחת , למה אין קרטונים
מתחת לגלגל " , והעצה הכי טובה : "איך נכנסת לשם , מה איבדת שם
? " .
לכל דבר רע יש גם סוף טוב . כאשר נראה כי כלו כל הקיצים ,ונגזר
על הסוסיתא לשקוע לעולמים
בחולות , נחלץ לעזרתה ג'יפ צעיר וחתיך , שהחליט : את לא נשארת
כאן .
הג'יפ הנמרץ והצעיר גייס את כל כוחו הרב תוך כריכת חבל מקשר
בינו לבין חברתו הישראלית , והחל לנוע בבטחה בראש מורם תוך
קריאות עידוד של הצופים מהצד .
הריקוד האלגנטי ביניהם נמשך דקות רבות ובסופו של דבר הגברת
הישראלית חולצה בגאווה תוך
הכרת תודה למחלצה הצעיר .

אסיים עם סיפור אחרון על מעלליה של צ'יטי צ'יטי באנג באנג
הישראלית .
חולשתי לתחבורה ציבורית , לנסיעות אפילו קצרות באוטובוס סגור
הייתה ידועה למרחקים .
לימונים טריים שנקטפו מפרדסים רעננים לא שיפרו את מצבי
.הבחילות , ההרגשה הרעה ולעיתים
אף פליטת נוזלים על נוסעי האוטובוס העידו שהילד מפונק וצריך
לנוע בדרכים כמו מלך: או על סוס או
על סוסיתא . אבי העדיף את האפשרות השנייה , כנראה חנייה לסוס
לא יכול למצוא , מה עוד
שהסוסיתא הסתפקה בבנזין טרי ושמן , ללא צורך בליטופים מיותרים
.
אני ואבי היינו בדרכנו לבדיקה במרפאה בעיר ללא הפסקה המכונה
תל אביב .
פקק תנועה  ארוך אין סופי נגלה לעיננו ,ואבי הציץ בחוסר מנוחה
במחוגי השעון הנעים קדימה בקצב
מטורף ,הרבה יותר מהרגיל ( ככה זה  כשמאחרים ) .
השוליים הימניים התחילו לקרוץ , "אנו פנויים בואו לנסות אותנו
" , ואבי הממושמע נענה מיד לאתגר
. הכל נעשה וורוד לפתע . המכוניות שהקדימו אותנו החלו להשתרך
אחרינו במהירות ובבושת פנים .
איזה יופי הנתיב הימני הזה ,אפילו שזה שוליים כדאי לנצלו בכל
הזדמנות .
המחשבות הנעימות האלו התחלפו לאחר מספר דקות כאשר ניידת משטרה
קראה לסוסיתא לעצור
בצד . הגברת הישראלית עשתה עצמה כחירשת והמשיכה להתקדם עוד
מספר מטרים .
שומר ישראל לא ויתר והחל לצרוח על הגברת המרדנית .
כל ניסיונות השכנוע של אבי על התור הרפואי הממשמש , שזה מצב
חירום והבטחה שהמקרה לא
יישנה לא הועילו .
שומר ישראל רשם דו"ח עסיסי שפרנס את משטרת ישראל , והותיר את
אבי עם ארנק רזה כמו תושב
קמבודי שלא הפעיל את קיבתו שבוע .