מתחת לעץ, מחוץ לאור,
לשבת לנוח ולא לחשוף,
בצד, בשקט, בדממה מבוישת,
לא למשוך תשומת לב,
אסור שידעו.

לבד עם הצל, שאיש לא יראה,
השרשראות הכבדות, השקופות,
הצל אל הרגל קשור,
שזור אל הגוף, משתרג לבשר,
התנועה מוגבלת, קשה.

רזים וסודות, עננה כבדה,
מעל ומתחת עוטפת,
הצל שנגרר, נסחב, כבד ומעיק,
אסור לדבר, להזכיר,
קשה לפרום את כל הכבלים.

כל רז וכל סוד,
בושה נוראית ופחד אימה,
במה שקרה, במה שעשיתי,
באיך שהגבתי, במה שידעתי,
במה שאפשרתי ובכל מה שלא.

חרטה, הזמן לא יחזור,
החשש ממה שיגידו,
קשה להכיל, מפחיד לספר,
לא יבינו, אולי ישפטו,
לא יאהבו, ילעגו, ינדו.

הצל רק גדל, עננה שחורה,
בושה מכרסמת בעמקי הנשמה,
לצאת אל האור,
למרכז, מתחת לשמש,
לתת לצל מקום משלו.

לפעמים אדיר בגודלו,
לעתים מצומק וקטנטן,
יראו, יגידו, זה לא משנה,
כל אדם שיוצא אל האור,
נושא צל משלו.