יֵשׁ בּוֹ יֵצֶר, רוּחַ וַאֲדָמָה.
עָשָׁן הַסִּיגַרְיָה אֲשֶׁר בְּפִיו
מִתְפַּזֵּר אֶל הָאֲוִיר.
חָשׁוּב לוֹ לֶאֱהֹב
כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וּמֵבִין.

לוֹחֵם, אַמִּיץ אַךְ אַלְמוֹנִי
אִישׁ אוֹתוֹ לֹא מַעֲרִיץ,
לֹא מַכִּירִים.
צָבָא שָׁקֵט שֶׁל עַצְמוֹ
אוֹתוֹ עוֹד יְגַלּוּ.

פַּעַם לְמַעֲלָה
פַּעַם לַמַּטָּה.
אֵיךְ יִתְבָּרֵר לוֹ עוֹלָמוֹ?
אֵיךְ  יִתְנַעֵר לְהָבִין וְלָדַעַת?
אֵיךְ יִבְקַע וְיִתְגַּלֶּה?

מִנֶּגֶד אָדָם אַחֵר, מְעוּנָב
וְעַל כְּלוּם רוּחוֹ תִּסְעַר.
עַל אֲפָסָיו יַעֲרִיצוּהוּ.
אֵיךְ עוֹלָם מִתְהַפֵּךְ
שָׁמַיִם וַאֲדָמָה.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי