יֵשׁ אָדָם חוֹלֵם שִׁבְעִים
דְּרָכִים וְצֵרוּפִים אַלְפַּיִם
לְהַתִּיךְ לִנְגִיעָה אַחַת
מְפֻיָּסָה, נוֹגַהַת,
לְהַלֵּךְ בָּהּ אֶל אֲהוּבָתוֹ.

דַּרְכִּי שֶׁלִּי סוּגָה בְּדַרְדָּרִים,
סְחוּפַת רוּחוֹת וּמְפֻיַּחַת.
בְּדַרְכִּי הַיְּחִידָה אָבוֹא
אֵלַיִךְ, בְּפָנִים גְלוּיִים.
בְּכַף יָדִי הַחֲרוּצָה אֶגַּע בָּךְ,
בְּהָקִיץ, אֲהוּבָתִי.

       
     "...ובא בי הנוגה הזה כאיש חולם
     בא בנגיעת פיוס אחת
     שהיא שבעים צירופים להלך בהם
     לתוך אישה אהובה..."
              "מַרְאֶה" / לאה שניר

אוקטובר 2008