בהתחלה היה מוטמע בשתיקה מסופקת בתוך הגנה עדינה ונחמדה. אחר
כך בקע ופרץ אל העולם והצטמצם לתוך עצמו כשהעולם נהנה ממנו.
הוא עדיין לא ידע שהעולם נהנה ממנו. נקשר לאמו בעוצמות עמוקות.
לפעמים יכולת לדמות, שהקשר מכאני. אמו הייתה ברורה ועזה כל כך
שהבינה את הטרגדיה של העולם. הם גידלו אותו באהבה זורמת בשקט
בתוך הטבע האינסופי, ופינקו אותו בדקדקנות. בגן גילה עולם חדש.
הגננת נפערת קלות ונסגרת קלות בקצב משעמם וחוזר בלי סיבה, ואין
בה שום הבעה מפתיעה. זאת מלבד שטוב לבה האימהי היה לפעמים ממלא
את העיר בשתיקה סואנת חומרנות. הילדים שקועים בסוד משחקים
אינפנטילי עם חוקים נוקשים ופשיסטיים. התוודעו זה לזה, והרעש
היה הופך לדממה אמתית יותר ברגעים קלים וחסרי משמעות. אסור
לאהוב אהבת מבוגרים. בבית הספר התאהב במורה וקלט אותה בשקיקה
לתוכו בהדרגה תאווה ומתונה, תוך כדי עמעום הזיה שליו שהרפה את
מחשבתו לזמן רב מבלי שיבין מה קורה. בתיכון התאהב בנערה, והם
העבירו זה לזה את בגרותם, את מגמותיהם ואת תשוקותיהם. כשלמד
לבגרות, היה מאמץ תודעתו ע"י הפעלת רצינות מייגעת וחוקרת של
אדם מבוגר מאד. בצבא היה עוד יותר מבוגר, והבגרות פעלה בתוכו
בדרכים מתונות וברורות מאד. גם ההומור וגם הרצינות עיצבו את
תדמיתו הבודקת את אישיותו מבחוץ בהבנה ביקורתית וחכמה.
באוניברסיטה שקע בתוך ספרים מלאי חוכמה מורכבת וקמפוס מלא
חוכמת נוף. דיבר עם אנשים בעניין שזורם בשלווה ובמתינות דרך
חוכמת יחסי אנוש. בעבודה החדיר עצמו בכוח לתוך צער החיים
המשעמם, והעמיס בכוחו על יומו עוד ועוד תכנים וחומרים יציבים
ומשעממים. בחתונה ההתרגשות מילאה את אווירת האהבה הסובבת
ומשכרת, ואחר כך חי עם אשתו בכבוד רציני שמסופק ומצומצם לתוך
אהבתו החשובה שייצגה אותו כעוד אדם בחברה. המריבות היו טבעיות,
לפעמים נסחפו לאופנים לא נעימים ומאיימים על ההרמוניה, אבל כל
המריבות שמרו כל הזמן על ההרמוניה והחליפו נושאי בית טבעיים
ואמתיים. המין היה מלא זרימה סוחפת וחמודה כמו שיגעון ושיכרון
חושים, דרך התעסקות עדינה בחומריות מפתה של הגוף השופע. בזקנה
הפך לעמוק וכבד בחוכמתו ובצעדיו בתוך זמן החיים האטי יותר, היה
נבוך ומשועשע לא אחת מכך ששכח דברים, והצטמצם לתוך עצב רציני
וקשה להבנה. ביומו האחרון התמוסס מראה אישיותו לתוך מפלצתיות
מכאיבה, והוא מת בנימוס והשאיר בתוך החיים חלל גדול, מאד לא
נעים ובלתי ניתן לחיבור.