הם:
"נו, יונתן, ספר איפה אתה רואה את עצמך עוד 15 שנה?"

התשובה שעברה בראשי:
אני? עוד 15 שנה, שאלתם? כנראה שעם אישה וחיוך לבן משיניים
מצוחצחות יתר על המידה. כל כך מצוחצחות ובוהקות שכל החניכיים
מרוטשות ושסועות. אנחנו לבטח מצטלמים לתמונה השנתית שלנו, כל
המשפחה נעמדת בתנוחה הכה אהובה עלינו. היד שלי מונחת ברכות
אבהית ומעט רכושנית על הילדה האהובה עליי. אבל לא אודה בכך, בל
תופר שלוות המשפחה. יש לילדה שלי קשת סגלגלה בשיער ושני האחים
הבוגרים שלה, שיגנו עליה בכל עת, עומדים לצידה. ביד השנייה אני
חובק את אשתי והיא לגמרי נתמכת בי ונשענת עליי. התמונה מצטלמת
והבוהק הלבן מתפשט על הכל. הרגע עבר. אנחנו מרשים לעצמנו לעטות
רגשות על הפנים, כאלה שהם לא רק שמחה טהורה. וקפואה. ובובתית
עד עמקי הנשמה.

אני והבת הברונטה שלי הולכים לאורך המדשאה המגודרת ורדים- היא
בקיפוצים האוגרים אנרגיה ואני בהליכה השקולה של אב המשפחה. אני
שואל אותה אם היא מאושרת ועיני העגל שלה נפנות אלי, ובתוך הקור
הפרברי הזה היא עוטה הבעה הבילה וחמה. יונקת אותי אליה ומבצרת
אותי בתוכה. היא אומרת שכואב לה בבוהן ואימא לא מקשיבה לה. אני
שותק לכמה זמן, נכלם וקמל אל מול השפע שפרץ במבטה.
"צחצחת?"
היא מחייכת בשביל להראות. הו, הבובה הקטנה והמושלמת שלי, אעשה
הכל בשביל שהעולם לא ינפץ אותה. היא אומרת בקול הקטן והדקיק
שלה, שמבעבע מתוכו באס עמוק ואימהי, שהיא כל הזמן מצחצחת ושכבר
אין לה חניכיים וכל הפה שלה זוב דם.
,"יותר חזק וזה יעבור"  אני אומר.
כל עלי הכותרת שלי התפוררו לשמע המילים האלו. אני גבעול ללא
פרח וברק. היא נסוגה מעט, כתפיה מתבצרות כאילו חטפה מכה. היא
מביטה שנייה הצידה וכשעיניה מתמקדות בי שוב, אני שם למבט
המצועף שמגיף אותה פתאום. פרשה על עיניה שכבת זכוכית. היא
מחייכת אליי והחיוך נצרב בי כי יש בו ניצוצות אחרונים של כנות.
היא מתקרבת ומחבקת אותי. לאחר מכן מתרחקת והולכת בדילוגים
הקפוצים שלה. כשהיא מביטה לאחור, אפשר לראות טיפת דם שנקרשה על
השן הקדמית.

רק שלא יראו את זה בתמונה. קודם אמרתי שאעשה הכל בשביל שהעולם
לא ינפץ אותה, אז רק להבהיר, היא עצמה גם כלולה ב-"עולם" הזה.


זה לא החלום שלי, זה לא המקום שלי ולא הכוך הפרטי שלי. שאלתם
"איפה אתה רואה את עצמך בעוד 15 שנה". מצטער, המוח שלי לא מפיק
תמונות אחרות, כי הרי זו התמונה היחידה שהושתלה בו מלידה,
והמפעל פשט רגל בגיל כל כך מוקדם.
תצחצחו תצחצחו, בל יכאב וידמם.

התשובה שלבסוף אמרתי:" על גג העולם".