יונתן אבשלום / לרקפת הנוגה |
וכמה יפה שצמחתְ,
גיבעולית ודקיקה,
פָּרַחְתְּ.
שמת נפשך בכפי
ונפלתְ.
מכל הרוחות שנשבו בסתיו,
היית הצחה מכולן,
אך- פתאום- הזדהמת.
מכל הפרחים שפרחו באביב,
היית היפה מכולם,
אך רק את קמלת.
איך בגרת להיות את.
במלוא אישיותך,
הזקורה, הרעבה.
במלוא יופייך,
הצנוע, הנאהב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|