אני חושבת עלייך לפעמים, אתה יודע? לפעמים מתחשק לי שזה יהיה
הדדי. אני אוהבת את המבט הסוטה בעיניים שלך, את הריח שלך
כשרכנת קרוב. לפעמים אני רוצה לקפוץ אלייך, סתם להיכנס בתמימות
ולחייך, כאילו עברתי שם. כאילו שכחתי הכול כבר מזמן.
אתה לא שווה אותי, אני מניחה. אתה בנאדם די דפוק, בגדול. אבל
אהבתי להיות איתך. אהבתי, באמת.
אתה יודע, אני רוצה שיהיה לך טוב. כאילו, לא ממש אכפת לי. זה
לא שאני שונאת אותך או משהו, סך הכול היה לנו כיף ביחד. וזה
היה סתם, וזה הרגיש טעות - ודווקא לכן אהבתי את זה. זאת הסיבה
שכשאני לבד, אני רוצה לחזור אלייך. הרבה מדי פעמים עצרתי את
עצמי. בטח לא היית מאמין אם היית יודע.
לפעמים אני חושבת על האישה שאיתך. בכנות? אני מרחמת עליה.
הייתי די מנוולת אז, זאת הסיבה שאני לא מגיעה אלייך שוב. טוב,
אחת הסיבות.
ראיתי אותך אתמול, המשכתי ללכת מהר ובטח לא ראית. כנראה שגם לא
ממש היית מזהה אותי. השתניתי מאז, ובטח כבר שכחת אותי מזמן. זה
לא הפריע לי להתגעגע. לא געגוע אמיתי, געגוע קל כזה, כמעט חסר
משמעות.
לא, שלא יהיו לך ספקות. אני חושבת שאתה חרא של בנאדם, אני
מתעבת אותך, לחלוטין. אוקיי, אתה צודק - לא מתעבת. רק לא
מסכימה עם ההתנהגות שלך. עם לא מסכימה אנחנו יכולים לחיות, אני
מניחה.
היו לך דרכים די טובות להרוס את החיים שלי. הייתי מטומטמת
כשסמכתי עלייך. לא אכזבת אותי, אבל נראה לי שזה רק כי היית
עצלן מדי, או שלא היה לך אכפת.
אתה יודע, במשך תקופה קיוויתי שתכתוב משהו, שתתקשר. אם רק היית
מוצא את הזמן הנכון, תופס אותי כשאני עצובה וכועסת. אבל לא
עשית את זה. כנראה שלא ממש הקדשת לי מחשבה.
כן, אני זוכרת שאני זאת שגמרתי איתך. לשנייה לא שכחתי, אל
תדאג. זה פשוט שאני מתחרטת לפעמים. לא חרטה אמיתית, כי עשיתי
את הדבר הנכון. פשוט חרטה כזאת, מטומטמת, של אנשים שהורסים את
עצמם. אני חושבת שאתה יכול להבין את זה. אידיוט אף פעם לא
היית.