דּוֹד לָזָאר אֵינוֹ מַרְבֶּה דִּבּוּר.
יוֹדֵעַ דּוֹד לָזָאר כַּמָּה קְצָרָה הַדַּעַת
וְאֵין תֹּקֶף לַתְּבוּנָה, וֶאֱמוּנָה הִיא
נַחֲלָתָם שֶׁל מְעַטִּים, וְהַכֹּל כֹּה מְסֻכְסָךְ
וְרָב פָּנִים, עַד כִּי הַסָּפֵק הוּא
הַדָּבָר הַיְּחִידִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזוֹ מַמָּשׁוּת.
יוֹדֵעַ דּוֹד לָזָאר כַּמָּה צָרִיךְ אָדָם
לְתַעֲתֵעַ בְּעַצְמוֹ כְּדֵי לְהַעֲבִיר
אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד וְכִי אֵין טַעַם
לְצַפּוֹת אֶלָּא לִמְעַט, וְהוּא עַצְמוֹ -
שֶׁהִתְגוֹלֵל בִּקְצֶה עוֹלָם
וּבִמְקוֹמוֹת אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַדִּמְיוֹן
וּכְבָר הָיָה בֵּין הַמֵּתִים וְשָׁב -
יוֹדֵעַ אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל הַגּוֹרָל הַמְּהַתֵּל.
דּוֹד לָזָאר אֵינוֹ מַרְבֶּה דִּבּוּר,
כִּי הַמִּלִּים לֹא יְמַלְּאוּ אֶת הֶחָסֵר
וְלֹא יָסִיטוּ אֶת הָאָרֶץ מִנְּתִיבָהּ
וְלֹא יָשִׁיבוּ יוֹם אֲשֶׁר עָבַר
וְלֹא יָבִיאוּ נֶחָמָה לְמִי
שֶׁנִּפְקְחוּ עֵינָיו וְהֵן גְּלוּיוֹת.
יוני 2008
שירי מחווה לספרות עולם:
http://stage.co.il/s/301222