תָּמִיד הִדְרִיכוּ אוֹתִי לְהִתְנַהֵג
כְּאִלּוּ כָּל יוֹם זֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לַשְּׁאֵרִית
חַיַּי,
מֶה הָיִיתִי רוֹצֶה בַּיּוֹם הַזֶּה?  אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת
עַצְמִי,
אַתְּ בֶּטַח יָשָׁר חוֹשֶׁבֶת עַל הָעֹנֶג שֶׁהָיִית
מַעֲנִיקָה לִי
אֲבָל אֲנִי מְפַחֵד, כִּי אִם זֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, מַה
יִּהְיֶה?
אַתְּ בֶּטַח מְבִינָה אֶת זֶה.
אֲנִי מְנַסֶּה לְפַנְטֵז דַּוְקָא נְשִׁיקָה אֲרֻכָּה
כָּזוֹ,
כְּמוֹ שֶׁרַק אַתְּ יוֹדַעַת לְהַעֲנִיק, עִם רֵיחַ
פְּרִיחָה
כִּי אֲנִי שִׁכּוֹר מֵהַנְּשִׁיקוֹת הָאֵלּוּ, בֶּאֱמֶת.
אוּלַי? אוּלַי לְפָחוֹת בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הַזֶּה יַחְזֹר
לִי הַחִיּוּךְ
אוּלַי יִמְחֲקוּ לִי תָּוֵי הַפָּנִים עִם הַחֲרִיצִים
הָאֵלּוּ.
צַר לִי שֶׁנָּפַלְתִּי עָלַיִךְ כָּכָה בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן
נִרְאָה לִי שֶׁזֶּה כְּבָר יוֹצֵא מִשַּׁלִּיטָה
לִפְעָמִים אַתְּ מֵחֲזִירָה לִי
זֶה כּוֹאֵב, אֲבָל אָז אֲנִי מֵבִין אֶת הַמַּשְׁמָעוּת
שֶׁל לְהַעֲבִיר אֶת הַכְּאֵב לְמִישֶׁהוּ אַחֵר
וָזָה בְּסֵדֶר, אַתְּ צוֹדֶקֶת.
זֶה אֲנִי שֶׁלֹּא בְּסֵדֶר
תָּמִיד זֶה אֲנִי
אֲנִי הַטָּעוּת הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלִּי
אֲבָל אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְתַקֵּן אוֹתָם
גַּם לֹא לִפְנֵי הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לַשְּׁאֵרִית חַיַּי.