New Stage - Go To Main Page

אביגיל שפירא
/
קלישאות

אנשים אמרו עליה שהיא עדינה. הם לא ידעו כמה הם טועים. היא לא
ידעה כמה הם צדקו. יש לה את המראה הפגיע הזה, וכשהיא לובשת את
החיוך ושותקת, אף אחד לא יודע כמה היא צועקת מבפנים.
פעם היא עוד האמינה שזה משנה למישהו.
לפעמים היא מתפרצת, אתם יודעים, גם לעדינים יש צד פראי. אבל
רוב הזמן היא מאשימה את עצמה, ועמוק יותר - מאשימה אחרים.
יש לה חלומות גדולים, היא יודעת לספר את זה נכון - אבל אם
הייתם מסתכלים לה עמוק בעיניים, אולי היא הייתה מגלה לכם עד
כמה הפשטות היא כל מה שהיא רוצה באמת. כנראה שהיא הייתה מגלה
לכם. סביר להניח. את המסתורין, כמו את האושר, היא אף פעם לא
הצליחה להחזיק באמת.
היא חיה כמו קלישאה, אבל זה רק כי היא האמיתית עלובה מכל זה
בהרבה.
החיים הם יצור אכזר. שלה אפילו יותר.
הלוואי ויכולתי להגיד שיום אחד זה השתנה. הלוואי ודברים כאלו
היו יכולים בכלל להשתנות.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/6/17 9:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביגיל שפירא

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה