אָבָק שֶׁל כּוֹכָבִים מֵתִים
שׁוֹקֵע אַט בַּאֲרֻבּוֹת עֵינַיִךְ,
אוֹר אַחֲרוֹן, חִרְחוּר גָּרוֹן.

נִקְמֶצֶת כַּף יָדִי בְּחַלְחָלָה מָרָה,
תְּשׁוּקָה זָרָה בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי.

הַזְּמָן שֶׁלָּנוּ מִתְקַצֵּר
וְאַתְּ כָּל כַּךְ קְטָנָה,
הוֹלֶכֶת וְנִבְלַעַת בְּעַצְמֵךְ,
קוֹרֶסֶת אֶל חוֹרַיִךְ הַשְּׁחֹרִים.

הָרוּחַ לֹא יִרְעַשׁ עוֹד
בְּמָקוֹם בֹּו הַגַּלַקְסִיוֹת נִכְחָדוֹת,
וּמַה יְהֵא עָלַי?


הכותרת בהשראת "קיצור תולדות הזמן",
מאת האסטרו-פיסיקאי סטיבן הוקינג

פברואר 2008