|
בערב זחל הרעד
כמו תולעים רוטטות
בתוך ים הרגשות
המתנחשלות
ואני נשארתי בודד
עם יד בכיס
והכיס ריק
והיד מחפשת
קמצוץ של פיסת
נייר או קרטון
שנשכחה
לשחק בה בין האצבעות
והירח היה מיותם
זוהר בזוהר עז
חולף בין העננים
וילדה בלי בית
עם שמלת סמרטוטים
אדומים
הלכה ברחובות הריקים
ואמרה - אנחנו דומים. |
|
|
מה הקטע עם
סלוגנים?
אף פעם לא
הבנתי, אבל תמיד
אני מכריח את
עצמי לכתוב:
"שלום, שמי
מוישה זוכמיר
ואני מנגן על
קסילופון שעשוי
מפקקים של
טושים".
אורי פינק בעוד
יציאה גדולה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.