עָשָׁן עוֹלֶה וּפִיחַ מִתַּמֵּר
מִיעַרוֹת הַגֶּשֶׁם,
בְּחַדְרֵי הָעִסְקָאוֹת
חוֹכְכִים יָדַיִם בּוּרְסָאִים
זְחוּחֵי מָמוֹן וָלֵב,
וּבִגְרוֹנִי בְּחִילָה קַלָּה
עוֹלָה וּמִזְדַּחֶלֶת.
שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ חָסִין
מִפְּנֵי מִקּוּחַ, לֹא הָרוּחַ,
גַּם הַחֹמֶר - קַל וָחֹמֶר -
כֹּה זָמִין בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
זַעַם מְכַלֶּה צוֹמֵחַ לְהַשְׁחִית
בִּיעָרוֹת הַגֶּשֶׁם.
נִרְעָשִׁים גַּלֵּי צוּנָאמִי
אֶל חוֹפֵי הַתְּכֵלֶת וְהָאוֹר.
אֲפִילּוּ לֵב קַרְחוֹן
נִכְסָף, נָמֵס לְעֹנֶג מַגָּעָהּ
שֶׁל יָד מֻכְסֶפֶת.
אפריל 2007 |