|
הכיסא הזה
שמישהו קודם ישב עליו
כמותי
וסיפר על צרות
לא בדיוק
אבל דומות לשלי
ובכלל החדר הזה
הקירות
הצבעים
שלווה היא כנראה
גוונים בהירים
והשיחה
או השתיקה
והעניין
הדאגה
מלאכותית
מעושה
או שאולי היא כנה
ואני כבר לא מבדילה
אולי היא
היא האמת
ואני רק
סרקזם וקליפה
ושוב הכיסא
שמישהו חימם עבורי
ותבליט גופו
ממש עתה
נמהל בשלי
מזל שלא הכרתי אותו
מזל שלא הכיר אותי
על אף
שעינינו לא היו מצטלבות
גם לו העזנו להסתכל
אחד בשני. |
|
|
עוד מהתקופה
שטאטתי את
הביובים של
מטרופוליס
ידעתי.. שלא
ייצא מהסלוגן
הזה כלום.
-מובטלת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.