ארגמן תכלת אדום זועק במחשכים הפוכים של צחור נפש
היו ילדים והיו ילדים והיו מבוגרים, זקנים, את לא מתרשמת
עברה התחנה עברה אותי הרכבת חצתה אותי עברה בתוכי
את לא שואלת, את לא יודעת, גם אני לא יודע
איפה בשמיים שהיו המלאכים ועכשיו הם שדים, אבל טובים,
ואנחנו לא כאן, מזמן לא היינו, זו תפרחת יונים של רגשות
כלואים
את לא מכאן, אנחנו לא מכאן, אנחנו לא מדברים, רק מדווחים
היא ראתה בלון נפוח, גדול עגול אדום, היא לא שמה לב
עכשיו אולי כמו שני זרים, או אנשים שהיו ואיפה עכשיו הם
נמצאים
מחכים - מחכים, אבל אף-אחד לא בא, אף-אחד גם לא מתקשרת
ואולי הודעה רועדת
מחזירה הבהוב אור ממקומות חשוכים
צועקת, מתחננת, איפה המילים דווקא כשצריכים. |
