החול זורם, אוזל,
בשעון חיי המתרוקן,
הגרגרים נופלים, צונחים,
לא חוזרים, כמו הדקות,
כמו שעות חיינו החולפות,
נערמות, ללא תועלת,
בתחתית שעון החול המאיים.

טרודים ועסוקים,
מבטים חלולים, קפואים,
אימה משתקת עם כל סיכוי הצלחה,
פחד מחניק מכל ניצוץ הנאה,
חשש מרדים מתגנב,
בוער בגוף,
כמו ארס אלפי הכשות נחשים.

מבקרים לא רצויים,
כמו מהריק מופיעים,
ללא הזמנה, ללא שהייתה לי כוונה,
הסיפור שלהם, לא שלי,
מבזבזים את החול בשעון חיי.

הרגש בגוף והנשימה קשה,
לא נראה סיכוי לתנועה,
מערבולות המחשבה מושכות,
מכבידות,
חסר תנועה בזרם מונח, מותש,
רק הזמן שחולף, ממשיך ונע,
בלי רחמים, בלי טיפה של חמלה,
עוסק בשלו, זורם במהירות,
סוחף הכל לעתיד לא ידוע,
זורק, מטלטל מקצה לקצה,
בלי כיוון, מבלי דעת,
בלי יעד ידוע,
שיטפון הזמן ממשיך בזרימה,
הגרגירים בשעון החול של חיי,
שעון החול בתאיי, הדם שזורם בעורקיי.

בזרם דמויות נסחפות,
ללא שליטה מתנגשות,
נתפסות ונאחזות,
זרים וקרובים לא מרפים,
בזרם מושכים, מסתחררים,
זה את זה מטביעים,
נלחמים על כל נשימה,
נלחמים על החיים,
ללא נשימה, ללא רחמים,
חלקם מותשים, בזרם חומקים,
רק חלקם חוזרים ועולים.

לא אטבע, לא ארד למצולות,
אשתחרר מאורחים מכבידים,
ממבקרים לא רצויים,
שמופיעים ללא הזמנה,
מבזבזים את החול בשעון חיי.

אצוף ואזרום,
אתעורר לאמת, אל הרגע הזה,
היחיד שקיים,
אנשום, אקווה ואצור,
בכל מאודי אוהב את חיי,
אותך זוגתי, אתכם ילדיי,
אתכם אהוביי, שאכניס לחדרי חדריי.

ללא פחד, בלי קולות לא קרואים,
בלי אורחים מסיטים, מטרידים,
נקי, בטוח בעצמי, אנשום רגוע,
מתוך הזרימה,
אגשים את חיי מתוך אהבה.