הוא חזר הביתה אחרי הרבה זמן
היינו חברים עד גיל 24
היום הוא גבר עם כרס,
קרחת גדולה, מתקשה להפעיל את הסמרטפון
יש לו ילד בגיל צבא,
אני לא יודע איך הילד נראה היום
הוא התגרש במהירות בה הוא התחתן,
לפני הרבה-הרבה זמן
יש לו אח, הם לא דומים,
הוא כמעט בן 40, אח שלו,
הוא ואני בני 41
שנות התשעים לא שונים מהשנים האלו,
בכל מה שקשור להזנחת הנוער,
ואנחנו היינו מורדים,
רק שהוא לא הבין ב-מה הוא מורד בדיוק,
ורק סחב את הימים והתמכר לתענוגות כמו סקס ואלכוהול וכדורגל,
ואני דגרתי על הייסורים שלי,
עד שהחלטתי שכולם צריכים לשלם,
ואמרתי את כל מה שהיה לי להגיד
אני לא יודע אם יש לי ילדה או ילד,
אם הכנסתי מישהי להיריון - היא לא אמרה לי דבר
אהבתי הרבה בנות, ושכבתי עם רבות עוד יותר,
ואני לא זוכר כלום כמעט, רק הבזקים של זיכרונות
הייתי על סמים, ולא ידעתי,
עבדתי בזנות, ולא ידעתי,
שיחקתי סאדו עם נשים, ולא ידעתי
זה לא היה ממותג, זו הייתה דרך חיים,
היום לכל דבר יש מינוח, אז אלה היו רק חלק מהחיים,
ואף אחד לא חשב לקרוא להם בשם,
או לבודד אותם כדי למלא צורך זה או אחר
נולדתי עם הפרעה כלשהי שאיש לא שם אליה לב,
סוג של אוטיזם קל, כך אבחנתי את עצמי בדיעבד,
אז לא ידעו מה זה, חשבו שאני פשוט טמבל
העולם תמיד נראה לי שונה,
בדקו אותי שאני משתמש ב-12 אחוז מהמוח,
יחסית לממוצע של האוכלוסייה שאנשים משתמשים ב-10 אחוז מהמוח,
שאלו אותי איך נראה העולם בעיניי, ואמרתי רגיל,
הם אמרו "בשבילך זה רגיל, לא ככה אנחנו רואים אותו"
והיום אני פותח חלון,
והחבר שלי מגיל גן עד גיל 24,
עומד מתחת לבית עם אחיו וילד של אחיו, בן 4-5 אולי,
ואני לא מבין איך זה קרה
איך זה קרה שאני עדיין חי,
איך זה קרה שהוא ואני כבר מבוגרים,
איך זה קרה שהוא דוד ואבא,
איך זה קרה שהילד הזה חושב שהוא זקן, ואני בגיל של הזקן ההוא,
החבר שלי,
והוא עמד ליד המדרכה ליד אופניים חשמליות,
וניסה לתפעל סמרטפון, בריכוז גדול, כאילו זה מסובך,
וראיתי את הילדים שהיינו וכמעט לא ידעו מה זה מחשב,
ולא ידעו מה זה אינטרנט, כי לא היה
וברחוב ליד מחליק מישהו על משהו עם גלגלים,
הוא עומד משועמם, והקרש לוקח אותו לאן שהוא רוצה,
בתנועות קלות של הרגל שאני לא יודע איך,
ותוך כדי הוא מוציא משהו מהכיס להתעסק בו, כי הוא משועמם,
וכל-כך מיומן בהפעלת הדבר הזה, שאני במקומו אולי הייתי נופל
ואני אומר איך זה קרה,
איך זה קרה שאני עדיין חי,
וכל זה קורה. |