לא באתי לשגע אף-אחד, אני חושב שאדם אינטליגנטי יכול להתמודד
עם הנחת היסוד הזאת שהעולם, היקום, ובכלל החיים, הם מציאות
מדומה שכולנו חווים כמכלול. כמו מטריקס.

אבל בחוץ דרך החלון כשאני מסתכל, יש אווירה חורפית באמצע הקיץ,
ויש לי תחושה לא טובה שמשהו, איפשהו, אי-שם, השתבש, או עתיד
להשתבש. האותיות מתבלבלות לי, ואולי אם דיסלקציה, כמו שאולי
כמה סוברים, יכולה להדביק במגע מיני, זה מסביר את סימני
הדיסלקציה שלי, אחרי שבאתי במגע עם מישהי כזאת הרבה פעמים.

עכשיו אני יושב בבור חשוך של חוסר וודאות, למרות שהשמש זורחת
והכול לכאורה כרגיל. הרדיו מנגן מוזיקה לא צלולה, אבל טובה,
ואני מרגיש כאילו קיומי הוא קללה, וטוב היה לכולם ולעולם כולו
אם לא הייתי מתקיים בכלל מלכתחילה. מספיק להסתכל על כל האויבים
שלי במשך כל חיי, כאילו הם הריחו משהו, למרות שתמיד השתדלתי
להיות עם כולם בסדר. אולי לא הם הרעים, אלא אני, והם ניסו לנגח
אותי כי אני רע, וזהו. אולי אני רע שלא יודע שהוא רע, וחושב
שהוא טוב, ואם כולם מתנכלים לו הם רעים, כי הוא הרי חושב שהוא
טוב, אבל אם זה לא נכון - ואני רע?

אולי המכוניות הגדולות והחזקות שאוכלות הרבה בנזין, ומוציאות
הרבה עשן, הן הטובות, ואילו העפיפונים הם הרעים. אולי מי שמעיף
עפיפונים הוא רע, ומי שנוהג במכוניות גדולות וחזקות הוא טוב.

עכשיו אני יותר שמח, כי אכלתי פיצה. השארתי אותה 16 דקות
בתנור, למרות שכתוב גג 12, וזה בכל זאת לא ממש הספיק. הגבינה
לא הייתה עשויה. זה תנור ישן, כבר לא כמו פעם. מצד שני אולי 12
דקות מתייחס לתנורים חדשים, מאיפה הם צריכים לדעת שיש לנו
ענתיקה.

הבצק היה דק מאוד ופריך, והגבינה נמסה, אבל לא ממש כמו
בתמונות. והיא לא הייתה מספיק כהה. אולי בכל זאת אני צריך
לחזור לפיצות המובחרות יותר, ולא לפיצות התעשייה הגדולה.

שמעתי קצת רדיו, קצת, איזה שלוש שעות, ואז העברתי למוזיקה
שבלוויין. גם ככה היו להם פרסומות ודיבורים שהלחיצו, וגרמו לי
מצוקה, ולא רק זה - גם המוזיקה הייתה מחורבנת. זו מוזיקה יותר
טובה בלי דיבורים ובלי פרסומות.

בואו נדבר על מזג-האוויר, חם היום מאוד, ואולי טעיתי כשחשבתי
לייעץ לאנשים להשתמש ב-ויטמין B17 לרפא סרטן, אבל אולי לא.

אני מקווה שיחשיך מהר, החושך מרגיע, בעיקר בלילות הקיץ. ואולי
חיבור האינטרנט שלי יחזור, ואני אפסיק לכתוב את השטויות האלה
ב-וורד.