תמיד היית כזו בלתי מושגת. לא יודע למה, באמת שלא, זה לא שאת
הבחורה הכי יפה שראיתי בעולם וזה לא שיש לך אופי כזה מטריף,
אבל את משגעת אותי. ואני לא צריך להתנצל, כי את לא נעלבת ואת
מבינה אותי, את פשוט לא יודעת את זה. ברור לכולם שאת רמה מעלי,
אפילו שתיים, אנחנו חברים בכל זאת, אבל את לא בקטע. מה יקרה אם
אגיד לך שאני אוהב אותך? זה יהפוך אותי לשקרן נראה לי, כי זו
לא נראית לי אהבה. זה יותר כמו שאתה מדפדף בעיתון ובין מודעות
האבל למסוף הספורט יש איזו פרסומת לריינג׳ רובר עם שבעה מקומות
וכיסאות שהופכים לשולחנות ונהג אוטומטי החל מ-539,000 לא כולל
מע״מ שנועדה למשוך גברים עם מוח של בבון לתוך מינוס מטורף.
ובמקרה אתה אחד מהם, אז אתה חושב מה יקרה אם תקנה אותה לאשתך
ולשני הילדים ומבין שתיקח משכנתא לכסות את הרכב ותתחיל לעבוד
בשתי עבודות ולא משנה כמה תתאמץ לא תצליח לסגור את החוב עד
שתמות. ואז החוב יעבור לילדים. אז אתה מוותר על זה ונשאר עם
היונדאי שלך.
ככה אני מרגיש איתך. את ריינג׳ רובר, ולי
יש מינוס בבנק. אם יש משהו שלמדתי ממך, זה להישאר שקט.

״תקשיב אחי, אתה חייב לזיין,״ נמרוד אומר לי ולוקח שאכטה
מהג׳וינט, ״צא לבר תכיר מישהי, תוציא לך אותה מהראש, אבל אתה
יודע איך זה המתולתלות - משאירות שערות״. אני יודע שאני לא
יכול לעשות את זה, אז מה אם אנחנו לא ביחד; זו עדיין בגידה,
אני חושב. ״אתה כאן אחי?״ נמרוד אומר ונושף את כל העשן עלי
בעיגולים. ״כן כן בטח,״ אני מתעורר מהמחשבות, ״לזיין אתה
אומר?״. ״כן אחי תקשיב לי, אני פעם יצאתי עם אחת - אפרו מפה עד
מטולה, עברה לי בראש והשאירה תלתלים בכל חור בראש שלי, רק עליה
חשבתי חודשיים, לא נגעתי באף אחת, עד שיצאתי לבר ופגשתי איזו
אחת - שואב אבק אחי. לילה אחד איתה ונהיתי חסין תלתלים״, הוא
אומר וממלא את החדר בעשן. ״תישן על זה בלילה ותודיע לי, אם כן
מחר נצא לאנשהו, אני אהיה טיס המשנה שלך.״ הוא מסיים ושוקע
בטלויזיה.

דבר אחד שטוב לגבי החלומות שלי זה כמה שהם ריאליים. בחים לא
קרה שחלמתי שאני מתחיל עם מישהי והיא אומרת לי כן, תמיד הן
מתחמקות או מסרבות ואני נשאר בבר לבד עם הבירה. אני חושב שזה
טוב הריאליזם הזה, עוזר לי להבין מה קורה. אני עוצם את העיניים
ומתהפך במיטה עד שאני נרדם במחשבות על תלתלים וריינג׳ רובר.
בחלום אנחנו יושבים סתם ככה בפיקניק והכל משתבש; אני מנסה
לפתוח יין והפקק עף לי לפרצוף וכולי מתכסה כתמי יין, הלחם
שהבאתי עבש והאוירה כבדה נורא. ״אני ממש מצטער על כל זה״ אני
אומר תוך כדי שאני מנסה לנקות את החולצה מהכתמים. ״זה בסדר״,
היא אומרת תוך כדי בהיה בכתם הגדול במרכז החולצה. אבל אני מבין
שזה באמת בסדר מבחינתה, זה לא בסדר שבחורה אומרת לחבר שלה
כשהוא שואל אם הוא יכול לצאת למסיבה עם חברים בלעדיה, זה בסדר
אמיתי, בסדר מרגיע כזה. מענין אם זה רק כי זה חלום.

בבר אני מתחיל עם איזו אחת, שיער שחור חלק קרשים ועור לבן,
נראה לי יפנית. הכל הולך בינינו מעולה ובמיטה היא ממש מסכימה
איתי, ובבוקר שאחרי אנחנו אפילו שותים קפה ביחד ומחליפים
מספרים. כשהמספר שלה בידי, אני עדין חושב עליך. חושב על איך
הסתפקתי בטויוטה כשיכולתי לקחת סיכון עם הריינג׳ רובר, מקמט את
המספר שלה וזורק על הרצפה. בטח השיער שלה מוחלק.
אני דופק על הדלת של הבית שלך שתי נקישות, אין לי מספיק אומץ
לדפוק שלוש פעמים. את פותחת לי את הדלת בחולצת פיג׳מה
ומכנסונים ורודים עם לבבות אדומים עליהם. השיער שלך מבולגן
בתלתלים העצומים האלו ואת מנסה להבין. ״מה אתה עושה פה בשעה
כזו?״, אומרת תוך כדי פיהוק. ״אני צריך לדבר איתך״ אני אומר
בטון רציני ככל שיוצא לי. ״תיכנס״ היא אומרת ומנסה לסדר את
התלתלים. כשאני יושב בסלון שלה אני חושב על מה שאגיד, על
הריינג׳ רובר והאהבה והטויוטה והיונדאי, אבל מעניין מה יצא לי
באמת. למי אכפת איך היא תגיב.