עברו הרבה ימים, אה? וכולנו מסטולים
אולי זו המוזיקה, או שסיממו את כל יושבי העיר
כך או כך אנחנו מרבים רגליים, מותחים שפתיים,
מורחים צבעים נקיים על העיניים
מתמרחים בשמן ומים, שותים עננים,
יונקים קרני שמש רפות
עברה הזמן בה הלכתי אלייך כל הלילות והימים
אין לאן ללכת אם אין לאן ללכת
ומה שיש הוא מה שיש, נכון לעכשיו,
במנוחת מירוץ הסוסים השועטים
כל יום הייתי פה ושם, וגם את,
אבל זה קסם ציני של מלאכים
כי כשיורד שלג על העיר בתחילת הקיץ,
אנשים נושאים את עיניהם מעלה
עננים מחליפים ירח וכוכבים, ומזג-האוויר מתקרר,
אבל אתה יכול לראות אותה בכיכר ליד בית הקולנוע,
איפה הפכה נציב מלח, או קפאה לעולמים
עם פגיון ביד אחת ומאזניים ביד השנייה,
נושאת את עיניה לנצח לאופק המרוחק,
הזרוע עצי זית, סלעים עתיקים וצמחייה סבוכה של ירוק כהה
שם רועות הכבשים, אבל אלה כבשים,
בעוד עננים אפורים עם שמץ ירוק בהיר מתפשטים ברקיע,
זוחלים לרגליי האנשים שסתם יושבים, מעשנים ומקבצים
את היית יפה פעם, אבל היינו מכוערים,
לא היינו יכולים להבדיל בין פרח לקוץ,
וכל הקוצים פרחו בתפארת צבעים שנה אחר שנה,
מריחים נהדר וממלאים את השמיים בציפורים ושירת מלאכים מוקלטת.