דידי פריימן / פי התהום |
בחשכת לבי
כשנשמתי גוועת
ואני מהלך בתוך גופתי
כהולך המלח בבטן אנייתו הטובעת
ראיתי את עקבות רגלייך
והן כפניני הצדפה בשחור הבזלת
התוו את דרכי
באופל הסמיך
עד בואי אל האור
הזמני
סלחי לי אהובה
כי עייפתי כבן המאה
רפו מושכותיי
כלו קיציי
קמלתי
יצאתי לבקש את השלווה
--
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|