את מאירה את לילותיי,
כאלפי גחליליות קסומות.
בהיעדרך, עיניי סומות.
טובך מופז כלפיי,
נשקף ממבט עינייך,
שבוייה נפשי אלייך.
הנך צופנת בחובך
חָכמת עולם ומלואו,
את לי חלום ופישרו.
לגעגוע הברווז אין הד
ולגעגועיי שלי, הד מטלטל.
והחג הולך וקרב.
הולך וקרב.
ומגיע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.