כדי להיות לילית לא צריך להיות יפה. כל מה שצריך זה לחשוב שאת
יפה. לשמור על יחסי גבול, שכל רגע יראה לךָ שהיא ממש מחכה
שתציע לה כבר, לכל הרוחות, להזדיין, פה או בחדר השני. אבל מיד
על המקום. מכיוון שאתה בטוח בזיון הזה אף פעם אתה לא מנסה, מה
יש לנסות דבר שהוא בטוח. ואז היא מבקשת משהו קטן, להביא לה מים
כאשר אתה כבר הולך לקוּלר, ואתה, הרי היא אוהבת אותך לא נעים
לסרב. ומאז עניין הקולר מסודר, בכל פעם שאתה הולך אתה מביא גם
לה, והיא מתחנחנת, "לא היית צריך... באמת". היא לא מפסיקה
ותמיד זוכרת ללחוש לך משהו באוזן, לא שום דבר חשוב, רק שתריח
את הבל פיה שזה עתה טוהר במי-פה. והשכן במשרד השני תופס אותי
בצד, ואומר,"תגיד לי איפה אתה מזיין את סימונה. אל תכחיש היא
ספרה לי עליך, אני רק רוצה לדעת איפה?" כל הזמן אני מחפש
הזדמנות, לתפוס אותה לבד, כדי לברר זאת אחת ולתמיד. אבל החברה
כל כך בטוחים שזה קורה כל הזמן, עד שלא נעים לי להכחיש.
הייתי אמור לנסוע לחיפה, בענייני עבודה, היא ידעה זאת לפני,
איך? כנראה שיח מזכירות. מיד הגיע וריח נעים של בושם יקר נדף
ממנה. נגשה אלי ולחשה לי: "אתה לוקח אותי לחיפה, אתה צריך
פועלת ואני הכי מיומנת." לא יכולתי לסרב, אבל התברר שגם יוסי,
חבר שהעריך את שדיה ורגליה, מצטרף לנסיעה. מי סידר לה את זה?
ככה יוסי לא יסכים להשאיר אותנו לבד והיא לא תסכים להישאר עם
יוסי לבד, כך שתמיד נהיה שלושה, והיא תרגיש מוגנת. ואומנם
בחיפה לקחנו יוסי ואני חדר, וסימונה חדר משלה, קבענו להיפגש
בארוחת ערב, וכך היה, לאחר מכן הלכנו לחדרה רקדנו והתחבקנו,
והיא נשמרה היטב לא להישאר עם אף אחד לבד. לאחר מכן הלכנו
לטייל בפנורמה ולא קרה דבר. בקיצור היא סדרה את הדברים כך שכל
אחד יהיה בטוח שהיא רוצה להישאר איתו, אבל השני הנודניק לא
מבין שהוא מיותר.
כך מצאנו את עצמנו בדרך הביתה, והיא בקשה להסיע קודם אותה,
ואחר כך את יוסי ואז אני אחזור הביתה. הבנתי אבל לא קלטתי או
היא לא קלטה ומצאנו את עצמנו ליד ביתו של יוסי. ולפני שהבינה
מה קרה מצאה את עצמה לבד איתי במכונית בחצות. בשבילים נידחים.
היא רעדה מפחד, וכל אותה מסכה של אישה שמתמסרת מיד, נעלמה.
ניסיתי לחבק אותה כדי להרגיע אותה והיא התחננה: "לא,לא" אני
בתולה. אף פעם לא היה לי חבר. היא נשארה כך.
למחרת יוסי סיפר ברוח טובה איך נפטרתי ממנו ונשארתי לבד עם
סימונה. עד כאן הכול נכון. כל היתר אגדה.