היא יכולה לשיר לי, היא יכולה לשיר גם לך,
השאלה אם אתה מרגיש את השירה כמו שאני מרגיש
קרוב לוודאי שלא, וזה בסדר,
הרי למציאות מראות כמספר בני האדם
אבל כשאני יושב לבד, וכואב לי, אני מכיל את הכאב
אני לא יודע למה כואב לי, אני לא יודע אם זה משנה אם אדע,
אבל הכאב הוא משהו שהולך ובא,
ובעולם של ניגודים, אין טוב בלי רע

אין טוב בלי רע,
זה מה שהיא אמרה לי, ואני לא הבנתי ממש
אבל אם חושבים שזה עולם של ניגודים,
אז הכול מסתדר,
הרי לכל מילה שמתארת משהו - יש את המילה ההפוכה

אז אני יושב לי, ככה סתם, לא יודע למה,
מרגיש קצת מנותק, לא שייך, כאילו השילו מעליי תחפושת
ולא בא לי לכתוב משהו מתחכם, או בדיוני, או בעל אשליה,
רק ככה, כמו שאני, סתמי, לא מעניין.