לקחתי את הלוויתן והגעתי לדלפק במלון פלמינגו
המקום שרץ שוטרים לפני הוועידה,
לאף-אחד מהם לא היה מושג ש-רק בדרך לכאן,
עברתי על לפחות עשרים חוקים פדרליים
פקיד הקבלה התווכח בנימוס עם מפקד משטרה קטן וקולני,
שהתעקש שזה המקום שלו להיות, כלומר במלון,
בעוד הפקיד הסביר לו בנימוס ענוג שהוא נרשם באיחור,
ולכן יהיה עליו לעבור למלון אחר מרחק 16 רחובות מכאן
קלטתי את המשחק של הפקיד -
השוטר צדק, אבל הפקיד היה פעם נער פוחז שנדפק על-ידי המשטרה,
והחליט להחזיר לשוטר מנה אחת אפיים
"אם אפשר רק רגע..." נכנסתי ביניהם,
"אני רשום לחדר," והצגתי את עצמי
"בוודאי, מה דיוק, כרטיס האשראי שלך טוב מאוד,
ברוך הבא, אם תרצה משהו חייג תשע,"
נער המזוודות ניגש אליי, ואמרתי שאין צורך,
אך נתתי לו חמש דולר
כל אותה העת עמד מפקד המשטרה הקטן,
והביט בדרך בה קיבלו אותי יפה ובקלות,
בהשתוממות גמורה,
הייתי אומר אף תדהמה

הגעתי לחדר, ושם כבר חיכה לי ידידי העורך-דין,
אבל אתו הייתה מישהי לא צפויה
"תכיר את ידידתי פיונה," הוא הציג אותה לפניי,
"נפגשנו במטוס, היא הייתה בדרך להופעה של ברברה סטרייסנד"
פיונה הזו התרוצצה מוכת אימה מהופעתי,
והרגשתי שהיא מרגישה מאוימת,
גם ידידי הרגיש
"זה דיוק, ידיד ותיק ועיתונאי מפורסם,
בזכותו תוכלי לפגוש את ברברה אישית"
היא לא נראתה אוהדת במיוחד
"הוא משלם על החדר הזה, בובה..." הוא ניסה צעד נואש
רציתי להעמיד פנים ש-כל המצב הזה לא מעניין אותי במיוחד,
והעברתי מבט שטוח על פני החדר
היו שם ציורים תלויים על הקירות של ברברה,
לפחות עשרים ציורים
"יפה, נכון?" אמר ראול ידידי,
"פיונה רוצה למסור את הציורים לברברה,"
ואז הוסיף בנימת תוכחה - "באופן אישי,"
"כן, יפה מאוד, תעזור לי עם החפצים מהאוטו,"
החפצים היו מזוודות מלאות חומרים,
לכן לא רציתי לערב את המלון בהעברתם לחדר
"בוודאי,"

בדרך אמרתי לו - "צריך להיפתר ממנה,"
"אני יודע," אמר ידידי ראול בעצב,
"הייתי צריך סקס קצת, זה הכול,"
"תקעת אותה?"
"כן, על אסיד, היא כמו נמרה,"
"טוב, עכשיו זה נגמר,"
"מה נעשה איתה?"
"ניקח אותה למדבר, ונרוצץ לה את הגולגולת,"
"לא," אמר ראול, "אני דווקא מחבב אותה,"
"אז נמכור אותה לזנות,"
"היא דתייה!"
"אלו הכי חמות,"

בסופו של דבר העברנו אותה למלון אחר,
בהבטחת שווא שנצטרף אליה,
ואז נכנסנו לחדר והתמסטלנו בחומרים כדי להיות מוכנים,
לוועידת המשטרה נגד סמים מסוכנים שהיה עלינו לסקר באותו הערב.