הנס הראשון ארע עם הופעותו של רד, בדיוק כשג'ון כבר הרים ידים
וחשב איך הוא ממשכן את כלי החפירה ומתקני הסינון שלו ופורע את
החובות לבנק ולנושים. חודשים קודם לכן, טרם הקריסה וסגירת
החברה, כשעודד אותו אביו לשים מבטחו באל, בחר ג'ון לשנס מותניו
במקום, ולגייס את כוחותיו האחרונים כדי שיוכל להמשיך בעבודת
הכפיים הקשה והמתישה של כריית זהב במדינת קליפורניה, כי לא איש
כג'ון יאמר נואש, ועבודת כפיים - זו הדרך היחידה שהוא מכיר
לגאולה. גם לאחר שכל צוות הכורים שליווה אותו בשנים האחרונות
עזב וכל שנותרו הם אביו, בנו, ופאטריק שליווה אותו מגוש הזהב
הראשון (כמעט 20 שנה, איך שהזמן טס), המשיך ג'ון להאמין שהוא
יצליח לעשות זאת בכוחותיו שלו, בעבודה קשה וזיעה קרה.

וזה קרה בשעות הצהריים בימים האחרונים לפני ההכרזה על פשיטת
רגל כשהופיע רד והודיע שהוא מצא חלקת זהב בקולורדו והוא רוצה
שג'ון יצטרף אליו.
"חשבתי שעזבת, כמו כולם" הטיח בו ג'ון כשזה התקרב לעומתו
לראשונה מזה שבועות.
"לא, לא נטשתי אותך. הלכתי לחפש במקום אחר. ומצאתי ג'ון. תראה
מה מצאתי" והציג בפניו צנצנת מלאה בגושי זהב לתפארת. "לא
פירורים, גושים!". לאחר בירור קצר שטח רד את מטרת ביקורו. "יש
שם המון זהב ג'ון. המון. בשבילי, בשבילך, בשביל כל החבורה. אבל
אין לי את הכלים שיש לך. אני צריך אותך והכלים שלך. אני צריך
את הכורים".
"אתה יודע שכולם עזבו. נצטרך נס כדי שהם יחזרו".

גם כשקרה הנס השני ומקץ כחודש נפגשה במדינת קולורדו חבורת
הכורים שפורקה שבועות קודם לכן, סירב ג'ון להצעת אביו להצטרף
אליו לביקור בכנסיה ולהודות לאל הטוב על הניסים והפלאות שהוא
מרעיף עליהם ופטר אותו ב"זו נאמנות אבא. הם איתי כבר שנים"
וידע בכל ליבו שהוא צודק והמשיך לכרות עם הצוות המאוחד. האדמה
האירה פנים לחבורה הקדחתנית והמיוזעת והזהב כמעט וניתז עם כל
מחפר שננעץ בה ופילח את בשרה ומשטחי הסינון נצצו בחדווה,
גדושים בזהב לעייפה. "זה לא פחות מנס מה שהולך כאן" אמר פאטריק
לקול תשואות חבריו באחת השקילות שהניבה כמעט 180 ק"ג של זהב.

הנס השלישי אירע כשבריכת המים ששימשה אותם לשטיפת האדמה
התייבשה באורח פתאומי (פאטריק שיער שהיה זה בשל פיר תת קרקעי
ששאב אליו את כל המים) והצוות מצא עצמו אובד עצות וכבר החלו
מתכננים חפירת בור חלופי, כשלפתע פקד אותם גשם זלעפות - מחזה
נדיר לכל הדעות בימות הקיץ השרביים של מדינת קולורדו הלוהטת -
והציף את הנחל ואת בריכת המים שהיתה צחיחה ביום קודם לכן. נס
גלוי לטענת האב, אך ג'ון העיקש עמד בסירובו להודות לאל על
חסדיו, והאב החל לחשוש מחרון אפו של אביו היושב במרומים בשל
בנו כפוי הטובה שאף סירב להפצרותיו החוזרות ונישנות לכרוע ברך
ולהודות לאביהם שבשמים. הכריה המשיכה במרץ והאושר שאפף אותם לא
נעלם גם כשהחלו גושי הזהב להתמעט ואיתם גם הפתיתים. "אל דאגה,
זו רק חלקת אדמה שמניבה פחות. נעבור אותה עד שנגיע למצבור הבא"
עודדו זה את זה הכורים המנוסים, ואביו של ג'ון ניסה להחליף
מבטים עם בנו אך זה התעלם והמשיך בעבודת הכריה.