עֶרֶב, לֹא תִּקְמֹל שֶׁמֶשׁ
רַק תַּסְכִּים לְעַמְעֵם אוֹרוֹתֶיהָ.
אֶת צִבְעֵי הַיּוֹם לְעַרְבֵּב וְלִמְהֹל
בְּנוֹפֵי דִּמְדּוּמִים מִתְחַלְּפִים.

בַּשּדה עֲרֵמַת קוֹצִים
אֲשֶׁר נִגְרְפוּ אֶל פִּינָהּ יְדוּעָה.
עֲשבִים שׁוֹטִים נִגְּזְמוּ בְּהֶרֶף.
חֻמּוֹ שֶׁל לַהַב שָׁרָב.

עֶרֶב, רוּחַ מְסַקְרֶנֶת,
חָלְפָה רַק לִרְגָעִים מְעַטִּים
וְהָיָה נִדְמֶה כִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה
תִּכָּנֵס וְתִתְנַחֵל בַּנְּשָׁמָה.

לַיְלָה מַטְרִיף עַצְמוֹ
לֹא  מְאַפְשֵׁר רֶגַע לִנְשֹׁם.
מָחָר וַדַּאי תִּדְפֹּק שׁוּב
שֶׁמֶשׁ יְדוּעָה וְנִצְחִית.

11/5/17
כל הזכויות שמורות
לדן בן שלום