האנרגיות שוב בקצב קבוע של פעימה-פעימה,
וכל העגבניות בשלו מזמן והפכו אדומות כמו הקוס שלה
יש לה עבודה לעשות,
לפתוח רגליים רחב-רחב, ולתת לכל דכפין
אני ראיתי אותה במטבח,
מרטשת את העוף בהנאה חולנית,
אפילו פסיכופתים מתנהגים לעוף שלהם יותר טוב
אבל היא הייתה זאת שאמרה שהיקום מייצר עבורנו כסף,
וכל מה שאנחנו צריכים לתת זו אהבה
יש לה שירים על לוחות המודעות בכל העיר,
והיא גובה דמי חסות מקבצנים ומוכרי גרוטאות,
הלו היום הם ככה, מחר הם אחרת, היא אמרה,
וריטשה את העוף,
הוציאה את הלב של התרנגולת בידיים שלה,
ולא הפסיקה להתאהב במשאבה הקטנה
"כמו שאנחנו רוצים לאכול את העוף,
העוף רוצה להיאכל",
היא אמרה
כמו שאני רוצה לדפוק אותה,
היא רוצה להידפק.

פרנקי מפוצץ ארגזים של תחמושת,
במוזיאון הלאומי להנצחת המלחמות,
ויורה זיקוקים לשמי העיר המדממת,
בעופות ופרות שחוטים,
וגם בני-אדם

"מי מדבר איתי סרה-סרה?"
פרנקי שאל את הנוכחים,
"אתה מדבר איתי סרה-סרה?"
הוא שאל את בישוף
"אני? מה פתאום? אני מדבר מהבטן"
"אז האם זה אתה, ארצי?"
"כן," אמר ארצי מבויש, "אני מצטער,"
"צער לא יפצה על דבר," אמר פרנקי וערף את ראשו
"מי עוד מדבר בפרחים ופרפרים, מי עוד רוצה להידפק?"
הוא שאל,
"אני, אני!"  קראה הזונה מהמערב
"את כבר נדפקת על בסיס קבוע,"
אמר פרנקי, ודחה אותה מעליו
"אבל אני מדברת בפרחים ופרפרים!" היא ניסתה למחות
"הפרח היחיד הוא הקוס שלך,
והפרפרים היחידים הם חמוקיי גופך,"
הוא אמר, ואז קולו הרעים כשהוא קרא -
"אני דן אותך לחיים!"
"רודן אכזר..." היא מלמלה באכזבה.