פעם היה פרח שעף באוויר מכוס נייר על החלון
שמש נשברת והופכת לרסיסי כוכבים שמביטים בי
חיוך זוהר מדלת פתוחה מזמין אותי,
מדבר איתי כמו אלפי שמשות שחגות סביב היקום.

אני רוצה לאחוז את ידך,
אני רוצה לשאול מה נכון,
אני מביט בך ואני לא רואה כלום,
אני מביט בך ואני רואה את האמת,
את חיה את חייך בצללים,
דמותך הופכת כהה,
נבלעת בתוך החשיכה,
תפקחי את עינייך ותראי

אולי אני מביט בך,
אלו לא החיים שידענו

תעצמי את עינייך, ותפקחי אותן לאט,
את שמה את ידך בידי,
וידי מכסה את לבך

יש דברים שרודפים אותך,
דברים שלעולם לא תדעי,
אני חושב שזה מוזר שאת לא יודעת,
בחורשות ירח הם צדים אותך.