אם אתה אומר לה שאתה הולך לישון,
למה אתה הולך?
היא ראתה הרבה פעמים איך שוברים לה את הלב,
למה אתה שובר?
יש לה ים של זמן להתמזמז עם האינסוף,
למה אתה מתמזמז?
אתה שוקע לתוך הלילה והכוכבים ב-ורוד,
והיא מחליפה סדינים ומצעים והולכת לישון עם חלומות שבורים

זה בור שחור, אתה אומר לה,
ממנו שנינו לא נצא
נדמה שאין לאן ללכת, אלא רק לבור,
וזה בכלל לא נראה כמו בור, אלא כמו שדה,
אבל העיניים מטעות כי הטבע מטעה,
והבורות, הם שחורים, אפלים, ומלאים כאב
אז מה נשאר? היא שואלת, ואתה עונה -
למזמז את הזמן, למזמז-למזמז,
עד האינסוף, עד האין הגדול.

אנשים הולכים באים, נשים וגברים,
במכנסי חאקי עד הברכיים
מיצים קרים מתוקים עד בחילה בשקיות מרובעות שמנות,
מושכות זבובים
וזה יום יפה לא לעשות כלום, או
"תעשה מה שאתה אוהב"
רגליים לבנות נראות יותר שבריריות אצל אישה,
לא מיניות משום מה, רק יפות,
כמו צוואר של ברבור
יותר מדי שאיפות ונשיפות, אני מנסה להיגמל,
ולהזכיר שהזמן תמיד קיים ואין מה למהר, אה?