כי מה אתם רוצים,
את מי אתם מחפשים
זה לא הסיפור שלכם,
אתם רק אורחים

גלולה לבנה גדולה,
עשויה מאבקה לתוך הגרון,
לתוך הבטן, הקיבה, שמלאה בגלולות,
ורודות, סגולות, ירוקות, אדומות,
שחורות
כמו הלב שלכם

כי מי אני, מה אני,
אף-אחד,
כל אחד יודע לכתוב

הזבובים חוגגים על הדם שטפטפתי לסמן את עצמי
דורשים הוכחות לקניינים רוחניים
רגע שסומן הוא לא כל החיים,
אני עברתי פי מיליון

באמת, מה,
אני לא בן-אדם?
בדיוק כמוכם,
מסונוורי אשליות.

היא אמרה שהכול בראש הקטן והשרוט שלנו
כלומר, איך זה יכול להיות,
אדם שלא מדבר
הולך לישון, וקם, ואוכל, ושירותים, ומקלחת,
ולישון
שומע מוזיקה בעודו בוהה בקירות,
מסריח את הסדינים בזיעה,
אוכל כמה פרוסות לחם עם גבינה לבנה לארוחת צהריים,
ואבא לא מבין למה הוא מבשל
יש לך את כל הזמן להיות דפוק בראש, זה לא הזמן,
כך אבא ממלמל
מחשב חישובים על המחשבון,
יש משחק אסטרטגיה שדורש ידע בסיסי בחשבון
"כן, הקמתי עיר, וירטואלית,
אתה יכול לבקר, אם בא לך"
יש שם קולנוע?
"האמת ש-כן"
ובית זונות?

העיניים בוהות לתוך הכוכבים בשמיים,
וכל העולם נופל לתוך החלל החיצון
לתוך החור השחור בלב שלו (של החלל החיצון)
אתה יכול לקרוא לזה חיים, אם אין לך ברירה

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?