על הדם הזה
הם רוקדים
בכל יום חולין.
ביום של חג
מפלס הדם עולה
מציף כל שוק וכיכר
גם את ידינו
המורגלות
לשחות בדם.

על הדם הזה
אנו עומדים.
זו אינה פרשת דרכים
אשר רגלינו תוהות
אנה תפנינה?
תעבורנה על  אותו
גשר עליו כבר
פסענו
אשר חוצה את הנהר
לרוביקון אותו
דימינו.

וכותלם כמו ביתם
נצבעים בדם
מחוץ ופנים
שלוש מאות שישים
וחמישה
ימים בשנה
אצבעותיהם משיקות
כוסיות של דם -
לחיים!

ואנו רק צופים
צופים ובוכים
ממרחק על שמנו
שומרים
שלא ידבוק בו
רבב
בעיני צוררים
מותירים תדמיתנו צחה
מותירים את החפים
מפשע
במחנות ההשמדה.