איש חסיד היה, עדין ושקט.
איש חסיד היה,
עסק בענייניו, לא הפריע לאיש.
איש חסיד היה, מופנם,
לבו נתון למשפחתו,
ללימוד דברי תורה,
איש חסיד היה.

לא בלט, לא צעק,
עיניו עמוקות, זקנו צנוע,
ניהל עסקיו, התמיד בלימודיו,
נגינות, לחנים וזמירות,
אשתו וילדיו שאהב,
עדין ושקט, איש חסיד היה.

הם באו ממרחק, מגפיהם הכבדים,
שיריהם האכזריים, מנהגם הגס הפוך לשלו.
הוא לא התבלט, התנהל בצנעה,
קיבל בהכנעה את רוע הגזרה,
איש חסיד היה.

לקח את ילדו, בן זקוניו,
עלם חמודות, לבית התפילה,
לבקש מעט רחמים.
הילד מיהר, אצה דרכו,
התפרץ לכביש, נשמעה חריקה,
הושיט ידו, עצר בעדו,
איש חסיד היה.

יצא הצורר מרכבו,
ירק בפניו, סתר ללחיו,
תפס בזקנו בסכין גסה גזזו,
יד בנו עדיין בידו.
שתק, הבליג, השתיק גאוותו,
ניחם את ילדו שנבהל,
איש חסיד היה.

צעד לרכבת בליווי משפחתו,
ידע את מה שיבוא,
זוגתו, זו שאתו, שילחה לחיים את בנו,
איש חסיד היה, שקט ועדין.
לא זע ממקומו, נפרד בלבו,
בכאב דומם, מדמם,
נסע ברכבת, נרצח,
איש חסיד היה...