[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כולם אוהבים לדבר על השואה. הם אוהבים לדבר על החוויות שלהם
מפולין, על הסבתות הניצולות. הם אוהבים לומר שהנאצים היו בני
אדם בדיוק כמונו, ושזה יכול לחזור על עצמו. יש כאלה שאומרים
שבגלל זה אנחנו צריכים מדינה, ויש כאלה שאומרים שבדיוק בגלל זה
אנו לא צריכים מדינה. הם אוהבים לדבר על הגופות השרופות ועל
העדויות, ועל הגזל, על הרעב ועל תקומת המדינה. הם אוהבים
להוסיף תמונה רלוונטית. הם אוהבים לבקר את המדינה ואת
הפוליטיקאים בקשר למצבם הכלכלי הקשה של הניצולים. אבל אף אחד
לא באמת יעשה משהו מעבר לכך. כולל אותי. יש כאלה שאוהבים לעלות
תמונה עם מדים ולכתוב שהם כה גאים ביום שכזה. כשאתה מדבר על
השואה הלייקים מובטחים, והשיתופים זורמים כמו המים במפלי
הניאגרה. כולם אוהבים את השואה. עוד מהבית הספר היסודי אני
יושב בטקסים ושומע ניצולים מדברים על במות, ומנהלים ומפקדי
בסיסים ובוסים מתחבקים איתם ונותנים להם אותות כבוד משונות.
שמתי לב שלא משנה מי הנואם או הכותב כולם נשמעים לי אותו הדבר
ונראים לי אותו הדבר. אני זוכר את הצפירות. איך בכל שנה עמדתי
והשתדלתי לא לצחוק. אני זוכר איך בכל שנה היה דיבור כזה בכיתה
שכולם מפחדים לצחוק ברגעי הצפירה. ולמה שנצחק? דור שלם של עם
משונה אשר פיתח אלרגיה לבנאליה של הטראומה. בדור הזה כולם
אוהבים את השואה כי התרגלנו אליה. התרגלנו לסיפורים ולצפירות
וללייקים. התרגלנו לכאב, כי גם שואות הופכות למובנות מאליהן אם
מפטמים לך את זה לתוך המוח מספיק זמן. התרגלנו להכל מלבד
ללקחים האמיתיים; שעלינו להתנגד ולהילחם בכל צורה של לאומיות,
שליטה, או אידיאלוגיה. והרי שאין אירוניה גדולה יותר מחייל
המעלה תמונה באותו יום, עם נשק, משקיף על עם כבוש וכמעט
חסר-אונים, וחושב שהוא בצידו של האור. השואה, מתוקף היותה
אירוע כה מסיבי ומבלבל, יצרה פרדוקס חסר תקדים; עם שלם החי על
פי צווה, ובכך מפר אותו.

אני לא אוהב לדבר על השואה כי אני לא רוצה להתרגל אליה. ואני
לא רוצה לעמוד איתכם בצפירה כי זה לא כואב לי, כי אני יכול
לראות שזה לא כואב לכם. ואני לא רוצה לשמוע אותם יותר כי הם לא
רוצים לדבר על זה יותר.

באמת אכפת לכם מהשואה? תכפרו ביום הזה ותכפרו במדינה הזאת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"בוא נלך לעשן
סמים."
-"לא עזוב אותך,
בוא נתגלץ' לבמה
חדשה - זה יותר
בריא אבל גם
ממכר."


בין ערס לחנון


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/5/17 19:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אני סילפן

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה