עופר דורון / צפירה |
הדמעה עדיין משייטת למטה
כשאני כותב שורה אחרי שורה.
אני לא יודע למה,
אולי זה הפורקן הנפשי שנותן לעצמו
לנוח בקבר,
אולי זו ההבנה החלקית
שמי שמת
לא ישוב ולא ישמח,
הבטן שלי עוד כואבת,
האף מחכה למכת ההלם הבאה,
כי למרות ששמעתי אלפי פעמים בעבר,
רק היום
בכיתי בצפירה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|