כל יום, כל יום,
אני עוזב חלום
יורד אל בין רגלייך,
טוחן את ישבנייך
כל יום,
אני כמעט אוהב אותך,
כמעט-כמעט זקוק לך,
ושנינו צוחקים
שומע את קולך החם,
מטביע אותך כל יום בים,
עוצם את העיניים,
ואת כבר לא שם

כל יום, כל יום,
אני מתחיל ת'יום,
עם כוס קפה של בוקר,
עם זיון על הבוקר
כל יום,
אני כמעט רואה אותך,
כמעט-כמעט מבחין בך,
ושנינו צוחקים
זורק אותך כל יום לים,
מפליג אתך לסוף עולם
עוצם את העיניים,
ואת כבר לא שם.

עצוב לראות אותו בוכה,
מלקה את הדמעות
כי באמת העולם אכזר,
והוא בן-אדם טוב
"מתרגלים לשקט," היא אומרת לו,
והוא רואה אותה הולכת ומתרחקת
"מתרגלים לשקט כמו לגוף,
כמו לחרטות, כמו לזיכרונות,"

הוא שמע אותה בוכה,
אבל לא ידע על מה ולמה
זה לא קשור אליו בשום צורה,
אבל בכל זאת הוא קצת שמח שהיא בוכה,
זה עושה לו טוב על הלב
אז הוא פותח פחית בירה,
וחוגג את זה בחפלה מזרחית
"תבכי, נסיכה שלי," הוא אומר באושר,
"וכל העולם יבכה אתך
כי העולם עצוב, עצוב, עצוב,
ובאמת יש הרבה על מה לבכות,"