|
מחשבות אינן מפסיקות לרוץ
והראש כמו מפעל בתפוקה מלאה
מייצרות תמונות דאגות ולחצים
אין מנוח ויש ניגוד בין הרצון לבין היכולת
עפיפון המחובר לחוט ואינו יכול להשתחרר
רוח המנתבת לכיוונה הרצוי
מחזור ועוד מחזור
וכלום לא משתנה
אי ודאות וסימני שאלה
עולים בשכיחות גבוה
נשארים ללא מענה
כדלת המסרבת להיפתח
אתה קבור בבור מפתחות
ואין ביכולתך לדעת
איזה מפתח פותח איזה מנעול
אם בכלל
מנסה בכוח להיאחז במשהו
אך זה נעלם כלא היה
הבטחות כסיסמאות
אך המציאות מנצחת
דלת חלודה
תריסים שבורים
אבק מפוזר
מסרב להיעלם
היכנעות
מחוסר ברירה
ומיאוש להילחם
מהמצב הנוכחי
אשמה הוא רגש מחונן
שמלקט ממך את פטריות הרעל
ומרכז אותם במרכז הגוף
הרעל שאגרת עם השנים
והפצת מסביב
התכנסות סביב עצמך
עם חוסר יכולת לברוח מהתוצאות
והכל רדוד ומלא תירוצים
חלון משקיף על הגשם
מציף את הרחוב
הטיפות צונחות במטרה להתנפץ אל סופם
ללא מטרה וללא תכלית כלשהי
תקווה למשהו אחר |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.