עב אפור שיבה מביט לו ממרומים
למטה אנשי חורף קודרים
יש שאלות שאסור לשאול
יש ימים שאסור להיות לבד
שלא נפחד
רוחות רעות גולשות מההרים, ובערים
יש דרכים רבות בהם עוד נצעד
ובצדן סלעים קפואים
אנשים קשים
בוא ונברח לכפרים ולשדות
שלא לראות
בין השמשות היו פעם אהבות קטנות
רוח, רוח מפזרת את השנים
טופחת בפנים
עולם טועה, עולם שוטה
ממגבעת שפן שולף קוסם
צעיר מחנך זקן
שמש גדולה זורחת מעבר להרי הכפור
נפתח את העיניים רק כדי לראות
מאיפה באים המים שהים גואה
ים דשן
בקרחת היער נשכב פרקדן
נביט מעלה לשמים הפתוחים
שמש, רוח עב
יש שם מקום לי ולך |
