כן, יש תקרה מעל, ויש קירות סביב,
ורצפה שעליה אני מונח בתוך קופסה
פותח פתח לעולם דרך חרך האינטרנט,
ורואה פיתויים ועולמות,
בלעדיהם לא הייתי יכול לחשוב שאני מישהו אחר
כי הכול זה מציאות אלטרנטיבית, וירטואלית,
ובאו חכמים שאמרו שהעולם עצמו מדומה,
ואף-אחד מאתנו לא באמת כאן,
הגוף לא גוף, ואנו רואים רק מה שאנחנו רוצים,
בתוך תבנית המציאות המדומה המשותפת
וגם אם נהיה דבוקים, אנחנו מאוד רחוקים,
וזו מהות הבדידות של בני-האדם
הדבר היחיד שחודר לעולמנו החשוך ומאיר אותו,
זו אהבה,
ולא משנה שכלום לא אמתי, אפילו לא אנחנו,
בכל זאת אנחנו נצחיים,
אנחנו נמצאים פשוט בדרגת קיום נמוכה,
מאוד נמוכה
וכמו שחיידק לא מבין אדם,
אדם לא מבין אל
אבל כמו שהאדם היה פעם חיידק,
ככה הוא יהיה אל,
כשיעלה עוד בדרגת... לא ממש הרוחניות,
הקיום
כל אדם יהיה אל מתי-שהו, וזה מוכח,
ונעול בסודי סודות במוחות החכמים באמת
אבל הדרך עוד מאוד ארוכה,
כמו שהיא הייתה ארוכה עד עתה לאדם,
להיות אדם
וזה לא קשור לאבולוציה בכלל,
אלא לדרגת קיום
יש דרגות קיום שונות בעולם זה ועולמות אחרים,
וכל גלגול קצת מתרוממים,
לא יורדים לעולם
אם אנו "רעים" בעיניי שמיים,
ההתקדמות לא הופכת לנסיגה,
אלא רק לעיכוב,
עד שנתקן עצמנו ונמשיך להתקדם
באנו מעפר, זה נכון,
כי פעם דרגת הקיום שלנו הייתה כ-של עפר
התקדמנו לבני-אדם, ויש עוד הרבה קדימה,
הדרך עוד ארוכה,
אבל לבסוף כל אדם יהיה אל,
ולא משנה מה הוא בחיים האלה
החיים פה הם רק רגע קטן בנצח הקיום,
תמיד היינו קיימים, תמיד נהיה קיימים,
אבל בצורות אחרות שאנחנו כלל לא יכולים לדמיין
והדרך למעלה,
מעפר באנו, לאלים נהיה,
כל אדם ואדם. |