כשהייתי צעיר בין יסודי לתיכון
עוד זרם הנהר למקום הנכון
ואני לא הבחנתי, לא הייתי מוכן
ששדון בשם חרם יהפוך ת'שולחן
ואז ממרומים הוא עמד וצעק
זהירות! כאן בונים, תישאר במרחק
על הנהר של חייך שהייתה בו זרימה
ייבנה עכשיו סכר עם מגדל וחומה
וחיוך נעקר, וקולי נאלם
ומשהו בפנים התכנס לעולם
כמו שזוהר אומר, התהלכתי בדד
התנתק לו הזרם לעולם ולעד
פזמון:
מהו משבר אם נביט בו מעל
מן טיפה בתוך ים, מן שיהוק, עקיצה
כשנדע להביט לו ישר בפנים
יהפוך בשנייה הוא לקרש קפיצה
והיום במבט מפוקח, בדיעבד
יכול לחבק את מה שאז בי רעד
ובזכות אותה עצירות איומה
השתנה הנתיב אל עמקי נשמה
השדון ואני כבר כמעט חברים
אבל הוא בשלו, עוד בונה לי סכרים
אך במקום לכעוס, או למרוט ת'שיער
מתרגש לגלות לאן יפרוץ הנהר |
