עוד לא נכנסה שבת
וכבר אני מקלפת את הקרום הדק של החלה
עד שנשארת מושלמת וערומה
כמו תרנגולת בתנור
חמה ומזיעה
וגם את עצמי אני קולפת
ומכנסת לישיבה חשובה מתחת לפוך:

הנושא היום חשוב מאד.
אני מתכננת להכין
קציצות מחלה וביצים בשביל הבוקר
מרק דלעת עם חלב קוקוס
קישואים וגזר מאודים
אורז לבן אחד אחד
והמון ממחטות לבכי
סידור
ספר תנ"ך
ספר פרשנות של ליבוביץ'
ויברטור
שתי כריות לראש
וסרט רומנטי.

אבל אני אף פעם לא ממש מבשלת
אולי פעם בשנה זה נהיה יותר חשוב מאהבה
ואז יוצאים תחת ידי תבשילים מופלאים מלאי שכחה
אבל שאר הזמן
אני ללא הגנה
כל השבת ישנה או חושבת עליך
בוכה כשלא ישנה
מאוננת כשלא בוכה
קוראת את פרשת השבוע כשלא מאוננת

השבוע פרשת משפטים
כל הקשר שלנו מלא משפטים
חוקים וברירות מחדל וחומות ואיסורים ופחדים

כשהייתי קטנה היו לי כאבים בלסת
ואבא תמיד בארוחת שישי היה מוריד לי את הקרום מהחלה
וכולי הייתי מתמלאת אהבה. בלי מילים. מעשה כזה פשוט ומדהים.
מול הרגע הזה היו כמובן רגעים רבים של כאבים. אין אבא מושלם.
אני רוצה מעשה כזה איתך. של אהבה. אולי שניים. אולי אין סוף.
אולי לא תהיה מושלם.
אולי פעם במקום לישון ולאונן ולקרוא נלך רחוק לשדה
שהופך לנחל
שעובר דרך יער
שחוצה הר
שמגיע לים

שם נשליך את כל המשפטים
שם תוריד ממני את כל הקרומים
ואני אוריד ממך את משקלו של העולם
את משקלם של כאבים
חמים
ומזיעים
ממאמץ לא לשחרר.