הוּא חִפֵּש- שִׁנּוּי, לִיפְּסְטִיק עַל שפתיו
צִבְעֵי אִפּוּר כְּבֵדִים וּמַסֵּכָה מְעֻרְפֶּלֶת.
הִבִּיט בַּמַּרְאָה, רָאָה אִישׁ אַחֵר
לֹא דּוֹמֶה לוֹ כְּלָל,
אוֹתָן עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת וּגְדוֹלוֹת.

מַה בִּכְלָל הוּא חָשַׁב,
הָרֵי נִשְׁמָתוֹ לֹא דָּעְכָה
וּמְגוּפוֹ לֹא נָשְׁרוּ רִיס ושערה.

לִפְעָמִים מִתְמַלֵּא בָּעֲנָנִים
וּבְתוֹכוֹ הַגֶּשֶׁם מַכֶּה וּמַכֶּה.
בּוֹרֵחַ, מִסְתַּתֵּר בְּתוֹך דְּמוּת וָצֵל.  
כָּאן הוּא שָׁם, מַבִּיט עָלָיו מִן הַרְאִי
הַאֲנִי הָאֲמִתִּי.

30/3/17
כל הזכויות שמורות
לדן בן שלום