הדמות הגיחה אל מולי,
הביטה.
קראה לעברי,
אל חשש.
בואי לקראתי.
עצמתי עיני,
משתהה צמודה לדמות.
סגרתי את פי.
המתנתי לרגע,
המוות עטף אותי.
לא יראתי מהמוות,
חיכיתי וידעתי שיבוא.

במותך תקומי כחדשה,
אכן התעוררתי כחדשה.
חלק בי מת,
חלק אחר נולד מחדש.
פקחתי את עיני לרווחה.
קצתי מהעבר אל עבר הווה אחר,
נותרתי עם הר געש פנימי מלווה בשקט חיצוני.

ידוע ידעתי,
ביום מן הימים הוא יבוא לבקר אותי שוב.
לא נותר לי אלא,
לעשות,
להשתהות,
לצפות,
כי לכולנו סופנו ידוע מראש.