כן, עכשיו אני בבית, עכשיו אני שם,
אני בכל מקום בכל זמן
אם תביטי במראה, תראי אותי
אם תתקלחי, תרטיבי אותי
אם תסתבני...

אני מסתובב ברחובות בחורף,
אני רואה את הצמא שלך לאהבה
את כל-כך צמאה לאהבה,
שאת אפילו מוכנה לאהוב אישה
את לא לסבית ולא דו,
אבל זה באופנה
את מתנהגת כאילו כלום לא אכפת לך,
אבל את בוערת מבפנים,
מנסה למצוא כל מיני נוסחאות להישאר במרכז העניינים,
לעלות את המחיר שלך בעיניי הגברים
משום-מה יש לך יותר תשומת לב,
אבל פחות אהבה וזיונים
ואת לא מבינה מה את עושה לא בסדר,
אם את חוזרת לבית ריק,
יישנה לבד,
ואוהבת את מי שלא אוהב אותך
"למה אני צריכה לאהוב את מי שלא אוהב אותי?"
את שואלת, כי את אישה, ואת מעשית
גברים עושים את זה כל הזמן, וממעטים לשאול
אבל באמת למה? מה זה נותן?
את נותנת לגבר אחר לגעת בך,
אבל רוצה את האחד הזה,
שהלב שלך לא מפסיק לכאוב בשבילו,
ואת בוכה בתחושת נטישה לכרית מהיעדרו

אני מכיר אותך, מדאם,
ולא מאתמול
אני מכיר אותך בכל העיניים שנתקלתי בהן,
עיניים של אישה שהביטה על גבר
ותמיד היא רוצה, ורוצה,
אפילו לא את מה שהיא צריכה
אישה היא מעשית, והרגש הזה לא מעשי,
אז למה את כל-כך רוצה את מה שאת לא צריכה?