אני מגיע מהרחוב השישי, שנת 88,
מאיפה שאבא שלי נעלם, לפני המון זמן
מוריד הילוך בוואדי,
ליד רחוב 69
מרי התחתנה, וג'ק התחרפן מסמים,
היא מבקרת אותו כל יום שישי
אלו היו הימים הכי טובים בחיי,
קיץ 88
לא אשכח את השנה הזו לעולם

עכשיו הכול שונה,
הלך והתאדה ונפל בתהומות הבינוניות
הטוב והחזק ש-כל מילה שלו בסלע,
רזה כמו מקל ואוכל דייסה בבית אבות
זה יחזקאל שפעם היה שאקל,
והיה מסוגל לאכול אבנים
היום נושאים אותו כמו נוצה לשירותים.

למרות כל השנים, אני אוכל גיר,
גם באותו היום, קיוויתי שתהיי איתי,
ואכלתי גיר
ואת הלכת,
לעולם לא אתן לך ללכת שוב
אפילו אם אהיה כורסת טלוויזיה,
תמיד תשבי עליי, עם התחת הסקסי שלך,
והשמש תזרח על עורך, ואת תפליצי,
בתוך הכורסה שהיא אני.

יש לה חיוך שמזכיר לי ימים של נעורים,
בהם הכול היה צבוע בשמיים שמש כחולים
עכשיו אני שבור וקצוץ,
מתפרק ובוכה
יש לה חיוך שרואים בו גשם קיץ,
אני אוהב להסתכל בעיניה ולראות את עצמי
ילדת טבע שלי, איך היא ברחה ממני

לאן נלך עכשיו?